°, ש"ז, — לכלוך, ובפרט בהשאלה חטא: טנף צחוני רשע, בשובם מפשע, טרייתם תשעשע, בקול שוע שופר (ר"א קליר, מוס' ר"ה, אשא דעי).  טנף רחץ ועון כבש תלונות וסרות טעם (רסע"ג, עבודה).  טהורים וזכים בגללו גוססים, טנף מוסיף בלי היות ששים (סליח' שחר' יוה"כ, אמרתי שעו).  טנף צחנתם מאנתי בם להשתתף (קינ' לת"ב, אמרתי שעו).  וכל טנף רחץ, ותנינים לחץ, וראשימו מחץ, ודשם בעפרים (תשו' תלמידי דונש).  רחץ טנף והתם שמצה, קבל אנק וגדור פרצה (קרוב' ב' ר"ה, תמים פעלך).  קדש גופך מטנף חטא ועלי ראשך מי בור הזה (רמב"ע, תרשיש ח).  אם לי סבב עון גלות גם מרבצי חטא הדיח, בנדודי יש תמרוק פשעי גם טנף לב הוא הדיח (שם ט).  טיף העקר סרוח ומתוכו מתליע, טנף תבלין שאור שבעיסה מבליע (סליח' מנח' יוה"כ, ארח צדקה).  טנף טהר ותדיח כתמים, יוצלל בצלול כובד אשמים (סליח' ער"ה, אך במתח).  טנף גוף טורחת, ומנבלה סורחת, אנכי בורחת (רשב"ג, ערב' ליוה"כ, שטר עלי).  ומגנת ומצלת מכל טנף וזרות, נותנת לוית חן לראש ופאר וצפירות (מחז' ויטרי תפד).  שדי הנקדש בשבע כתות צדיקים, שמורים מכל טנף ומכל חטא מנוקים (סמא"צ, ערב' יוה"כ, אנוש).