טִנָּר
* 1, טינר, ש"ז, מ"ר טִנָּרִים, טינרים, — אבן קשה מאד דומה לצֹר: כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם וכו' היה יורד הקב"ה וכו' והיה נותן ב' טינרין בידו אחד מניקו שמן ואחד מניקו דבש (מד"ר שמות כג).
1 בתלמוד טינרא: כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא (גיט' סח.). בסור' טרנא, ותרגם ב"ע אלטראנ והו חג'ר צמד אצלב מא יכונ פי אלחג'ארה והו אלחג'ר אלדי' יצ'רב עליה אלנחאשׂ, ע"כ, ובעבר': והוא אבן קשה היותר קשה שיש באבנים והוא האבן שמכים עליה הנחשת.