*, טינופת, ש"נ, מ"ר טִנּוֹפוֹת, —  דבר לא נקי, פסולת, Unrat; ordures; rebut:  המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל רובע טנופת לסאה (ב"ב ו ב).  אין טנופת של תרומה מצטרפת עם תרומה לאסור על החולין (ירוש' תרומ' ה מג ד).  סאה תרומה שנפלה למאה אין אתה מוציא זונין טנופת שבה (שם).  טנופת של חולין מצטרף עם החולין להעלות את התרומה (שם ערל' א סא:)  גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום ע"ז ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן (מד"ר שמות טו). — ומ"ר:  למלך שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טינופות ומלאות זונים ולא דקדק במנינן והיה לו גורן אחת ראה אותה נאה אמר לבן ביתו אותן הגרנות טינופות ומלאות זונים לפיכך אל תדקדק במנינם אבל זה דע כמה כורים יש בו  (מד"ר במד' ד). — ובמשמ' לכלוך, Schmutz; saleté; filth:  שעשה לה (להאשה) דדים במקום בינה וכו' כדי שלא יינק (הילד)  ממקום הטנופת (ברכ' י.).  ת"ח אסור לו לעמוד במקום הטנפות (שם כד:).  לצלוחית של פלייטין שהיתה מונחת במקום הטנופת במקומה ריחה נודף וכ"ש במקום הבוסם (סנה' קח.).  — ומ"ר:  אתה ממקום הטנופות באת ומהלך במקום טהרה (פסיק' רבתי, מתן תורה). — ובהשאלה, לא נקיות מוסרית:  אברהם מקפיד על טנופת ע"ז לפיכך הקדים רחיצה ולוט אינו מקפיד על טנופת ע"ז (מד"ר בראש' נ).  על ידי שהיתה רבקה בת כומרים לא היתה מקפדת על טנופת ע"ז וזה (יצחק) ע"י שהיה בן קדושים היה מקפיד על טנופת ע"ז (שם סה). — ואמר הפיטן:  זרם מים לא ישטפך, ורוח כביר לא יהדפך, אף כל טנופת לא תטנפך, אש אוכלה אש לא תשרפך (שהי"ח ליום ג).