*, ש"נ, מ"ר טַעֲנוֹת, — א) מה שאדם טֹעֵן ותֹבֵעַ מחברו שהוא חַיָּב לו, Rechtsanspruch; réclamation; claim : האונאה ארבע כסף והטענה שתי כסף (ב"מ ד ז).  שבועות הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה ואם ההודאה ממין הטענה פטור (שבוע' ו א).  הטוען את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע וחכ"א אין הודאה ממין הטענה (כתוב יג ד).  היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד (שם א א).  הואיל והודה מן הטענה ישבע (ב"מ ד ז).  פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו (בבלי שם יח.).  אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן (שם).  אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע (שם).  אינו יכול לחזור ולהשביעו בטענת ספק אבל אם היתה טענת ודאי משביעו עליה ומגלגל בה כל מה שירצה (רמב"ם שלוח' ט ז).  — °טענה ריקנית, שאין לה יסוד: אבל טענה רקנית אין מחייבין את הנטען לצאת כלל אלא נשבע במקומו ונפטר (רמב"ם סנה' ו ח).  — ומ"ר: זה אומר חבלת בי וזה אומר לא חבלתי הרי זה כשאר הטענות  (ירוש' שבוע' ז לז ד).  וצריך הדיין לשנות טענותיהן מפיו (מד"ר דבר' ה).  — ב) מה שיש בו כח לחזק התביעה וכדומה: כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה (ב"ב ג ג).  — ג) דברים של אשמה בכלל על אדם: בדין היה שיהו קורין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומרים אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני (ירוש' ברכ' א ג ג).  אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ואפילו עם בתו ועם חמותו מפני טענת הבריות לא יספר עם אשה בשוק אפילו עם אשתו ואין צריך לומר עם אשה אחרת מפני טענת הבריות (מד"ר במד' י).  — ובכלל °תביעה: לאל יתברך הטענה הנצחת על האדם ואין טענה לאדם על האלהים יתברך (חו"ה, עבוד' ה' ח). — והתנצלות: וכאשר עיינתי מצאתי שאנו חייבין בו תמיד כל ימינו בלי הפסק ושאין לנו שום טענה בהנחתו כמו יחוד אלהינו בלבבנו ועבדו במצפונינו (הקד' חו"ה).  — ובמשמ' °שאלה וקושיה: ור"א אמר שלא יתכן היות ככה רק בתנועת האלף בשוא ופתח וזאת איננה טענה (שפת יתר לראב"ע יד).  שאם ישמע דברי המשנים וטענותם אפשר שתשתנה דעתו ויטעה (חו"ה, היחוד ב).  — ואמר המשורר: ואיך יוכל ראות מוכה בסנור ועין לבו בפוך סכלות כחולה, וחולש טענתו היא לאות לו הכי נטענת מריבו היא מעֻלה (ר"י חריזי, תחכמ' כד).