טֹעַן

*, טוֹען, ש"ז, —  שה"פ מן ב. טָעַן:  כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טוען1 אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טוען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר (ספרא, בריית' די"ג מדות).


1 ראב"ד גורס טעוּן.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים