פ"י, עת' יִטְעַן, צווי טַעֲנוּ, — א) שָׂם משא על בהמה וכדומה להוליכו ממקום למקום, beladen; charger; to load: זאת עשו טַעֲנוּ את בעירכם ולכו באו ארצה כנען (בראש' מה יז).  — ובתו"מ: אין מוכרין לעובד כוכבים ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו (שבת א ז).  ושוין אלו ואלו שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת (שם ט).  פרק (החמור) וטען פרק וטען אפילו ד' וה' פעמים (ב"מ ב י).  מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון רבי שמעון אומר אף לטעון (שם).  מי שהפך זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד (מו"ק ב א).  הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכו' טען בקורה ר' יהודה אומר באבנים זה שני חזר וטחן וטען זה שלישי (מנח' ח ד).  פורקן (את הזיתים) וטוחנם שנית וטוענם בקורה (ספרא אמור כג יז).  טענו אבנים וציערו הטיל שלג על ראשו וצננו הרי זה נותן לו דמי צערו (מכי' משפט' ח).  שהיה (המצרי) עומד ולא היה יכול לישב יושב ולא היה יכול לעמוד פורק אינו יכול לטעון טוען אינו יכול לפרוק מפני שהוא מש באפלה (שם בשלח ב ד).  סוקרין את האילן בסיקרא וטוענין אותו באבנים (תוספתא שבי' א י).  — ופָעוּל, טָעוּן, טְעוּנָה, טְעוּנִים, טְעוּנוֹת, שטענו עליו משא: גמל שהיה טעון  פשתן ועבר ברה"ר (ב"ק ו ו).  גמל טעון פשתן או חבילי זמורות (ב"ב ב יד).  אין עושין חלל תחת רשות הרבים וכו' כדי שתהא עגלה מהלכת  וטעונה אבנים (שם ג ח).  ועצר את השמים שיהו עננים טעונים גשמים ואין מורידין גשמים אפילו טיפה אחת (ספרי דבר' מג).  היה אחד ריקן ואחד טעון מעבירין את הריקן מפני הטעון אחד פרוק ואחד טעון  מעבירין את הפרוק מפני הטעון היו שניהן טעונין שניהן פרוקין יעשו פשרה ביניהן (ירוש' ב"ק ג ג ד).  היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה (שבת קנד:).  גמל שמהלך לפנינו סומא באחד מעיניו וטעונה שתי נודות אחד של יין ואחד של שמן (סנה' קד:).  ומצאן לעניים שהיו טעונין ירק ועומדין על פתח הגינה (פסח' נז.).  אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועיטרן (מד"ר בראש' פד).  וישראל היו משוררים שהיו טעונים בזת שונאיהם (שם במד' ג).  ויצחק היה טעון עצים כאדם שטעון את הצלוב שלו (פסיק' רבתי לא).  — ובדרך טבעי, רחל טְעוּנָה, שצמרה עליה, שלא נגזזה: גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד דמי רחל העומדת ליגזז (ב"ק ט א).  — גפן טְעוּנָה, שהענבים עליה, שלא נקטפו: עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש (שבוע' ו ו).  — ובהשאלה, טָעוּן במשמ' מוטל עליו, חַיָּב: דם חטאת שניתז על הבגד הרי זה טעון כבוס (זבח' יא א).  קדשי קדשים שחיטתן בצפון וכו' ודמן טעון הזיה על בין הבדים (שם ה א).  ואעפ"י שכתובים (כתבי הקדש) בכל לשון טעונים גניזה (שבת טז א).  כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו (של הסוטה) אינה טעונה לא שמן ולא לבונה (סוט' ב א).  יום טוב ראשון שהוא טעון חגיגה (מכי' בא, מס' דפסח' ז).  אם יו"ט הראשון ואחרון שאין לפניהם ולאחריהם מקודשין הרי הן טעונין חגיגה חולו של מועד שהוא מקודש לפניו ולאחריו דין הוא שיהא טעון חגיגה (שם).  שמעשר שני קונה את הקנקן וכו' וטעון חומש וטעון וידוי ואסור לאונן (תוספתא שבי' ז ז).  פת הבאה בכסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה (שם ברכ' ה יג).  אבני היכל שנפגמו אין להן פדיון וטעונין גניזה (שם מגי' ג ה).  בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת הגוף (ספרי במד' קכד).  ושמת בטנא מלמד שטעונים כלים (שם דבר' רצח).  והתודו ר' נתן אומר זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי (שם במד' ב).  קודש הילולים מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו (ירוש' ברכ' ו י.).  הקיש תורה למצוה מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה (שם).  אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה (שם ז יא.).  כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן (שם ט יד.).  ישן טעון טבילה נתנמנם טעון קידוש ידים ורגלים (שם יומ' ג מ:).  מלך בתחילה טעון משיחה מלך בן מלך אינו טעון משיחה וכו' אבל כה"ג בן כה"ג אפילו עד עשרה דורות טעונין משיחה (שם שקל' ו מט ג).  הטעון חיטוי חייב על ביאת מקדש ושאין טעון חיטוי אינו חייב על ביאת מקדש  (שם נזיר נו ד).  ויי' יסלח לה מגיד שטעונה סליחה (שם ד נג:).  דבר שנהנה וטעון ברכה (ברכ' לה.).  שכן טעון (הלולב) ארבע מינים (שבת קלא:).  מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה חגי' יז..  בן פקועה טעון שחיטה (בכור' יב.).  מה לזכר שכן טעון פריעה ופרימה (נדה לד:).  מטעמת אינה טעונה ברכה (ברכ' יד.).  עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט וניתוח (חגי' ו:).  עכו"מ שהתנדב קורה ושם כתוב עליה וכו' טעונה גניזה (ערכ' ו.).  הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה וכו' טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם (ברכ' מא:).  והניחם שם מלמד שטעונין גניזה (יומ' יב:).  מניין לביכורים שטעונין שירה (ערכ' יא.).  מה הגפן הזו טעונה שלש ברכות כך ישראל מתברכין שלש ברכות בכל יום (מד"ר ויקר' לו).  מנחת סוטה שטעונה תנופה והגשה (שם במד' ט).  דגים טעונין שחיטה (שם בראש' ז).  ואף בנגעים כן בתחלה הן באין על ביתו אם חזר בו מוטב ואם לאו הרי הן  טעונין חליצה  וכו' אם חזר בו  מוטב ואם לאו טעונין נתיצה חזר בו מוטב ואם לאו באים על הבגדים וטעונין כיבוס חזר בו מוטב ואם לאו טעונין קריעה (שם רות, וימותו).  כלה זו טעונה חסד בעיני כל רואיה (פסיק' דר"כ קמט:).  אין בכל הקרבנות קרבן שטעון הזיית דם באצבעו אלא חטאת בלבד (רמב"ם מעש' הקרב' ה ט).  ואם לא נועד בכך אלא יחיד כותב גט בלשון אחר טעון מחקר ואינו מוחזק בזה (תשו' הגא', הרכבי רנה).  — ב) היה טָעוּן, נשא וסבל דבר: טען (צמר או פשתן) והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי (נדר' ז ג).  מקבלין עגלין וסייחין למחצה ומגדלין אותן עד שיהיו משולשין וחמור עד שתהא טוענת (ב"מ ה ד).  משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות (מכי' בשלח ב א).  בידיו אוגד ברגליו מסמיך אפילו על כתיפו טוען ירוש' מעשר' ב נ..  שתהא עגלה מהלכת וטוענת אבנים (שם ביכור' א סג ד).  וכמה גמל הרכה אמר עולא אמר ריב"ל כל זמן שלא טענה וכו' הגיעה זמנה לטעון ולא טענה מהו חול' קכב..  בשר ודם העבד טוען את רבו והקב"ה אינו כן (מד"ר שמות כה).  מי שהוא קונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין אותו וסכין אותו ומלבישין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו (שם כ).  כבר יש להם טכסיס מיעקב אביהם כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו כך יקיפו את המשכן (שם במד' ב).  אמר להם בני יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח ראובן ושמעון וגד יטענו מטתי מן הדרום אפרים ומנשה ובנימן יטענו מן המערב דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון יוסף אל יטען שהוא מלך ואתם צריכין לחלק לו כבוד לוי אל יטען למה שהוא טוען את הארון ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים אינו טוען ארונו של מת ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם האלהים עתיד להשרות אתכם דגלים כיון שנפטר טענו אותו כשם שציום (שם).  ומשפחת קהת היו טוענין הארון והשלחן והמנורה והמזבחות (שם ה).  בנוהג שבעולם אדם יש לו בן והוא טוענו אם מצער אותו מיד הוא משליכו כביכול הקב"ה אינו כן אלא היו ישראל במדבר ארבעים שנה והיו מכעיסין אותו והוא טוענן (שם דבר' ז).  חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה (תנחומא קרח ה).  — ואמר המליץ: טוענים חריטים על זרועותם ויושבים בשוקים, שחים בסחורה וכל מיני עסקים (יפת הקראי, לקו"ק נספח' 22).  — ובענין טבעי בהשאלה, נקבה טֹעֶנֶת: נקבה זו טוענת ופורקת טוענת ופורקת וחוזרת ופורקת ושוב אינה טוענת (מד"ר שה"ש, שחורה אני), לאמר היא הרה ויֹלדת.  — וכמו טָעוּן במשמ' היה חיב דבר: ניתז מן הצואר על הבגד יכול יטעון כיבוס ת"ל ואשר יזה עליה תכבס (ספרא צו ו ו).   

— נִפע', * נִטְעַן, — שטענו אותו, או שנהיה טעון בדרך טבעי: גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה (ב"ק ט א).  — ובדרך מלאכותי: המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם (מד"ר שה"ש, יפה את).  ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה ואפילו בגלקטיקא לא היה יכול להטען (שם, קמתי אני).  — ואמר הפיטן: כתועפות ראם רמים ועליונים, ועל כנפי נשר נטענים, שיר ושבח והלל רוננים (יוצ' אחרון פסח, אמץ).  — ובמשמ' היה צריך לדבר: אם למדת על יו"ט הראשון והאחרון שהן קרויין מקרא קדש הרי הן טעונין חגיגה חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש דין הוא שיטען חגיגה (מכי' בא, מס' דפסח' ז).

—  הִפע' במקור נדפס 'ספע', * הִטְעִין, — כמו טָעַן: לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים (ספרי דבר' שמג).  מאימתי תורמין את הזיתים משיטעינו ור"ש אומר משיטחינו (תוספתא תרומ' ג יג).  אילן שהוא מנבל את פירותיו סוקרין אותו בסיקרא ומטעינין אותו אבנים (ירוש' מע"ש ה נה ד).  מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים (שבת ה.).  שאם החזיק בעל החצר בבעל הגג משתמש בו ובונה ומטעין עליו כל מה שיכול לפי רוחב הזיז שהחזיק בו (טוח"מ קנג י, בשם ר"י ברצלוני).  — ובהשאלה: ולא הטעין המצות אלא לאחר שנתן הכח והיכולת יתעלה שמו לנצח (ר"נ גאון, הקד' על התלמוד).  ולמה ייחד הקב"ה את ישראל לתת להם התורה ולהטעינם במצותיה הם לבדם ואין אומה אחרת זולתם (שם).