ש"ז, מ"ר טִפֻּחִים, טִפּוּחִים, — שה"פ מן א. טִפַּח  משמע' א:  אם תאכלנה נשים פרים עללי טִפֻּחִים (איכ' ב כ). — ובהרחבה ילדי טפוחים:  רובים ופרחים, לחצים ושלחים, אויה, בכורות וְטִפּוּחִים, ביגון נאנחים (קינ' לת"ב, אצבעותי).  — ב) שה"פ מן א. טפח משמ' ב:  ולא מטפחין טיפוח שהוא לרצונו (ירוש' ביצ' ה סג.).  הספד על לב וכו' טיפוח ביד קילוס ברגל (מו"ק כז:).  ועל זה נהגו להקל בכל טיפוח וריקוד (הלבוש או"ח שלט ג).