ב. טָפַח
,— קל לא נמצא.
— פִע', טִפַּח, — כונן הכפה וכדומה על הַטְּפָחוֹת: אף ידי יסדה ארץ וימיני טִפְּחָה 1 שמים (ישע' מח יג). — ואמר הפיטן: טוב שוכן עד, טובו לעד, טִפַּח שמי עד (מוס' א ר"ה, מלך עליון). בימין טרם טפח (את השמים) מימינו אש דת טפחני, ובזרת טרם תכנם בה תכנני (יוצ' א שבוע', יי' קנני).