ב. טָפַח

,—  קל לא נמצא.

— פִע', טִפַּח, — כונן הכפה וכדומה על הַטְּפָחוֹת:  אף ידי יסדה ארץ וימיני טִפְּחָה 1 שמים (ישע' מח יג).  — ואמר הפיטן: טוב שוכן עד, טובו לעד, טִפַּח שמי עד (מוס' א ר"ה, מלך עליון).  בימין טרם טפח (את השמים) מימינו אש דת טפחני, ובזרת טרם תכנם בה תכנני (יוצ' א שבוע', יי' קנני).



1 למדנחאי טִפָּחָה, ופרשו רוב המפרשים הקדמונ' והחדשים פעל זה מהשם טֶפַח במשמ' מתח והרחיב.  ואולם היותר נראה לפי ההקבלה להפעל יסד שהוא מן טִפְחָה המקביל למסד.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים