ג. טָפִיחַ
* 1, ש"ז, — אדם שחור ביותר: שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח2 (בכור' מה:).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך בערוך וברש"י, ובנוסח' טפוח. ופרשו המפרשים שחור כמו כלי חרס הנקרא טפיח, אך זה קצת דחוק, כי אין הטפיח דוקא מחרס שחור, ואפילו אם נאמר שהיה דרכו להיות מכלי חרס שחור אין שחרותו כל כך עזה. ואולי ב.טפיח הוא מין גרעין שחור מאד. ותמוה הוא פרושו של רה"ג בתשובותיו שפרש טפיח בקצר, אמר שם וז"ל: הקצר שמו טפיח כמו שאמרו חכמים שחור אל ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח ופירושו בלשון ישמעאל קציר (תשו' הגא', הרכבי רכב), וזה תמוה מאד, כי אדות הקצר מדובר שם קודם: ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם אצבעי. ע"כ. ופה מדובר אדות שחור ואיך אפשר שמשני שחורים יולד קצר?