*, פ"ע, — א) טִפְטְפוּ הגשמים וכדומה, ירדו טפות טפות, tröpfeln; tomber à goutte; to drop : מעשה שירד ר"י בן נורי אצל ר' יוחנן בן ברוקא אבא לבית שריי והראהו גובי שלא היה בו אלא שלשה לוגין מים והיו הגשמים מטפטפין ויורדין ושחה ושתה (ירוש' תרומ' ח מו.).  ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו נכנס לחורבה אחריו נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם (שם סנה' ד כב:).  מסתפק מן הנר הכבה ומן השמן המטפטף ואפי' בשעה שהוא דולק (שבת מד.).  בריכה שנוטפת מים משדה בית השלחין וכו' אמר ר' ירמיה ועדיין היא מטפטפת (מו"ק ו.).  ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר (שבוע' לד.).  וטעונה שתי נודות אחד של יין ואחד של שמן של יין מטפטף ושוקע (בקרקע) ושל שמן מטפטף וצף (סנה' קד:). —  ב) בהשאלה, אור מְטַפְטֵף, נוצץ ושב: עד הנץ החמה וכו' כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים (ירוש' ברכ' א ג:). — ולהבת הנר וכדומה, קופץ, מתרומם ודֹעֵךְ1: משל לנר שהוא מטפטף2 כיון שנגע בו אדם מכבהו (שמחות א ד).

— נִתפ', °נִטַּפְטֵף, — התחיל לטפטף מעצמו, פתאם: חלב שחלבה נכרית בשבת ואפילו נטפטף מדדי הבהמה ממילא בשבת אסור ביו"ט משום הכנה (אור זרוע, הלכ' יו"ט שכט).