° 1, טַרְשָׁא, ש"נ, מ"ר טַרְשׁוֹת, — מכירת סחורה בהקפה לשלם אח"כ: מפני שהייתי דחוק ומוצרך אגב דוחקי נטלתי אותם בטרשא זו (תשו' הרי"ף, התרומ' מו). אודיעך הטרשא אשר נוהגין לעשות בברצלונה בענין זה שהיא מותרת גמורה ואין בה צד רבית כלל והוא שבעל הקרקע מוכר את ביתו תחלה לגמרי בסך ידוע לחלוטין ואחר כך חוכר המוכר מן הקונה הבית ההוא בשטר אחר לתת לו מס בכל שנה דבר קצוב וגם לפעמים נותן לו החוכר למחכיר קצת דמים בראשונה מאותן שקבל ממנו מן המכירה הראשונה מלבד המס שעושה לו בכל שנה ואין המוכר יכול לפדות הבית ההוא בשום זמן (שו"ת ריב"ש שה). אלא בא רב פפא ללמוד לנו טרשא המותרת אפי' בדקיץ (התרומות מו ג). ומסתברא דטרשא המותרת לכל הסברות היא על ענין זה כשאומר לו בלא מעכשיו הרי פירות הללו מכורות לך בדמים שישוו באייר בין רב בין מעט וכו' וכן יש טרשא אחרת שפסקנו שהיא מותרת (שם). — ומ"ר: ומצאנו בגמרא שלשה עניני טרשות (שם).
1 בארמ' טרשא: כגון אילין דיהבין עיבידתא לאילי' דמפרשין לריסים מתרתין קסוסטבן או משלשה קסוסטבן אין זו רבית' אלא הטרשא (ירוש' ב"מ ה י ג). אמר ר"נ טרשא שרי וכו' אמר ר"פ טרשא דידי שרי מ"ט שכראי לא פסיד זוזי לא צריכנא אנא הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח וכו' א"ר חמא טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו ברשותי דכל היכא דקא אזלי שבקו להו מכסא ונקוט להו שוקא (בבלי שם סה.). — ומ"ר טרשי: אמר רבא לית הלכתא לא כטרשי פפונאי ולא כשטרי מחוזנאי ולא כחכירי נרשאי (שם סח.). — ופרשו הגאונים: הכי פרושיה ראובן דמזבין לשמעון חיטי או חמרא וקא אזיל בניסן כור בדינר ולא פסק ליה דמיה בדמיפרע מיניה בתמוז אי חשיב ליה עליה בשלשים דינר כסף שרי ליה למשקל שלשים כסף וכי האי מעשה קריוה רבנן טרשא (תש' הגא', שערי צדק, רבית כח). ור"י ברצלוני פרש טרשא זו משרש טרש במשמ' חֵרשׁ, שאינו שומע. ורבנו נתן: פירוש נותן לו הפירות במרחשון ומתנה לפורעו הדמין באייר כשער אייר שהוא ביוקר. ע"כ. ורש"י פרש: למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש לו אם מעכשיו הרי הוא לך בפחות אלא ימכור סתם בכך וכך ליום פלוני וכו' (ור"פ) עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער ניסן וממתין לו עד ניסן וכו, (ורב חמא) מוכר פרקמטיא היה ומוכר במקום הזול כשער שהוא נמכר במקום היוקר וממתין להן והן מעלין אותו למקום היוקר והוא מקבל עליו אחריות דרך בהליכה והלקוחות משתכרים בפרקמטיא שלוקחין שם מעותיו ומביאין לכאן ואחריות החזרה עליהם וכיון דלא מקבלי עלייהו אחריות לא הויא מלוה גבייהו עד שהפרקמטיא נמכרת והן מקבלין המעות ואותן המעות נעשין עליהם מלוה ואין כאן רבית. ע"כ. וראב"ד פירש מענין אדמת טרשים, אבל כל זה דחוק. והנה לפי המשק' הארמי היה צריך להיות בעבר' טֶרֶשׁ, ולשון זכר, אבל כמו ברוב המלים מהלשון הארמית שנכנסו בעברית גם במלה זו גבר השמע על הדקדוק ונהגו בה כאלו היתה האלף בסוף במקום ה הנקבה, והשתמשו במלה זו בכל מקום בלשון נקבה, ולכן יש לכתבה בעבר' בצורת נקבה ה בסוף.