*, פ"י, —  טִשְׁטְשׁוּ הגשמים את האדמה, רככוה כמו טיט וכדומה: שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות (תענ' כב:).  שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות (ב"ב טז.).  שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם (של הבורות) והם נופלים (רש"י ירמ' ב יג).  — ובמשמ' לכלך את הכתב, הספר וכדומה, לכלכו ברטיבות שנמחקו האותיות:  מטשטשו (את השטר) כולו בדיו שאין יכול לכתוב בו על גביו שום זיוף (רגמ"ה ב"ב קסג.).  ראובן משכן לשמעון ספר וכשבא לפדותו טוען ראובן נשתמשת בספר שלי וטשטשתו ושמעון השיב קריתי ושניתי בו וכו' (מרדכי ב"מ רסא).

—  נִתפ', *נִטַּשְׁטֵשׁ, —  נהיה מטֻשטש:  נטשטשה (המראה) אם מראה רוב הפנים טמאה (תוספתא כלים ב"מ ד יג).  נמחק (השטר) או ניטשטש אם רישומו ניכר כשר (ב"ב קסח:).  ירדו עליה גשמים ונטשטשו1 (שבת פא.).  הצורה הזו שעל הלוח נוחה להטשטש (תנחומא לך לך ב).  מי שנמחק שטר חובו מעצמו שנטשטש או שנפלו עליו מים (רש"י ב"ב קסח.).  —  ונתטשטש בתו כתובה:  אבל אם נתטשטשו (בגדי הכה"ג) מכל וכל או נקרעו או נתקצרו בפחות מכדי מדתו וכו' פסולים (המאירי יומ' א).  מזוזת היחיד וכו' צריך הוא לבדקה שתי פעמים בשמיטה שמא נגנבה או נמחקה או נתטשטשה או נרקבה (שם).

—  פֻע', *טֻשְׁטַשׁ, מְטֻשְׁטָשׁ —  נתלכלך בטיט וכדומה:  היו בגדיו מטושטשין ועבד עבודתו פסולה (פסח' סה:).  שהיו (הבגדים) מטושטשים או מקורעין (זבח' יח:).  שנפל (הדבש) על הקש ועל התבן [ש]מטושטש הוא ומוקצה הוא (רגמ"ה ב"ב פ:).  —  ואותיות מטושטשות:  היו בה (במגלה) אותיות מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר כשירה (מגי' יח:).  כל שנמצאת תיבה שלימה מונין אותיותיה להעלות לפ"א אותיות וכל תיבה מקצתה מטושטשת אין אותיותיה המוגהות עולות למנין פ"ה (ר"ח שבת קטו:).  כי ברוב המקומות היה (הכתב) מטושטש כי ההעתק היה ישן נושן (מעתיק ביאור על פי' הראב"ע עה"ת לרש"ט אבו מאיור).