פ"י, — נשא את אשת אחיו המת לאשה לו: ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך (המת) וְיַבֵּם אתה והקם זרע לאחיך (בראש' לח ח).  יבמה (של האשה שמת בעלה ולא הניח לה ילד) יבא עליה ולקחה לו לאשה וְיִבְּמָהּ (דבר' כה ה).  ואמרה (האשה) מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יַבְּמִי1 (שם ז).  — ובתו"מ: שני אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח ואח"כ ייבם השני את אשת אחיו (יבמ' ב א).  שנים שקדשו שתי אחיות וכו' אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מייבם (שם ז).  מצוה בגדול ליבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל גדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם (שם ד ה).  כהן גדול דן ודנין אותו וכו' ומייבמין את אשתו אבל הוא איננו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה (בסנה' ב א).  אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו (מו"ק א ז).  החרש והשוטה מייבמין ולא חולצין (תוספתא יבמ' ב ו).  כל שאינו מייבמני אין מייבם צרתי (ירוש' שם י יא:).  העיד בו ר"י בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם סריס אדם ויבמו את אשתו (בבלי שם עט:).  — ובמליצה, ואמר המשורר: ירקה (תבל) בפניך ותוסיף יבמה אחר היות נעלך שולפת (ר"י הלוי, העוד לילדות).  

— הִתפ', *הִתְיַבֵּם, נִתְיַבְּמָה, — נִשָּׂאָה לְיָבָם:  וכל היכולה למאן ולא מיאנה  צרתה חולצת ולא מתייבמת (יבמ' א ב).  ב"ש מתירין הצרות לאחין וכו' נתייבמו ב"ש מכשירין וב"ה פוסלין (שם ד).  עשה בה מאמר ומת שנייה חולצת ולא מתייבמת (שם ב א).  ארבעה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ומת הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות (שם ג א).  בואו ונתקן שיהא צרות חולצות ולא מתייבמות (תוספתא שם א ט).  מצוה בגדול ליבם ולא בגדולה להתייבם אלא מייבם את איזו מהן שירצה (שם ד ג).  האשה שאמרה גירשני בעלי וחלץ לי יבמי ונתיבמתי ליבמי ומת הרי זו אינה נאמנת (שם יד א).  אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת תני ר' חייא אשת מת אחד מתייבמת ולא אשת שני מתים (ירוש' שם י יא:).  כל הנשים לא תתייבמנה גזירה משום אילונית (בבלי שם כ:).