, ש"נ, —  חלק היָבֵשׁ מן הארץ, לא מכֻסה מים, ההפך מן ים, Festland; terre ferme; dry land:  ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה הַיַּבָּשָׁה ויהי כן ויקרא אלהים לַיַּבָּשָׁה ארץ ולמקוה המים קרא ימים (בראש' א ט=י).  ולקחת ממימי היאר ושפכת הַיַּבָּשָׁה (שמות ד ט).  עברי אנכי ואת יי' אלהי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת הַיַּבָּשָׁה (יונ' א ט).  ויחתרו האנשים להשיב (את הספינה) אל הַיַּבָּשָׁה ולא יכלו (שם יג).  ויאמר יי' לדג (אשר בלע את יונה בתוך הים)  ויקא את יונה אל הַיַּבָּשָׁה  (שם ב יא).  הפך ים לְיַבָּשָׁה בנהר יעברו ברגל (תהל' ס סו).  — ובמשמ' יותר מצֻמצמה, מקום יָבֵשׁ:  הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים בַּיַּבָּשָׁה (שמות יד יו).  ובני ישראל הלכו בַיַּבָּשָׁה בתוך הים  (שם כט).  בַּיַּבָּשָׁה עבר ישראל את הירדן הזה (יהוש' ד כב).  — ובתו"מ:  קל וחומר מה אם בשעה ששניהן ביבשה את אמר אסור בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כל שכן (ירוש' כלא' ח לא ג).  לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים וכו' אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם (ברכ' סא:).  אף הוא עומד עלי לטובעי במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה (גיט' נו:).