יְבֵשׁוּת
°, ש"נ, — כמו יֹבֶשׁ, הסגולה להיות יָבֵשׁ: ובעבור שהיאור רחוק על כן אין שם ליחה ותגבר בו היבשות (ראב"ע שמות ג א). וטבע מוחו במעט רטיבות נוטה לקצת היבשות זה האדם ממהר לשמוע וקשה לאבד (ספ' מוסר לר"י בן עקנין ב טז). אין היבשות תלוי בשנים עשר חדש (תוס' סוכ' כט:). ומהתנגבותם (של הצמחים) וכחישותם ויבשותם ומיעוט נעימותם בארץ (שער השמים ג א). — ובהשאלה יבשות היד, שנפסק כחה להנוע וכדומה: אם קריעת המזבח ושפיכת הדשן ואם יבשות ידו ואם רפואתו בתפלת איש האלקים (ר"י אברבנאל, מ"א יג לג)