, ת"ז, לנק' יְבֵשָׁה, מ"ר יְבֵשִׁים, יְבֵשׁוֹת, — ההפך מן לח ורָטֹב, מה שהוא טבול במים הוא רָטֹב, לח, ומה שהוא מונח בשֶׁמֶשׁ זמן מה יהיה יָבֵשׁ, העץ כשהוא נטוע באדמה ויונק ממנה הוא לח, וכשנעקר והיה זמן מה בשמש נהיה יָבֵשׁ, trocken; sec; dry : הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יָבֵשׁ (יחזק' כא ג).  אֻכלו (באש) כקש יָבֵשׁ (נחום א י).  העלה נדף תערוץ ואת קש יָבֵשׁ תרדף (איוב יג כה).  וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים וִיבֵשִׁים לא יאכל (במד' ו ג).  והיא (הבקעה) מלאה עצמות וכו' והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יְבֵשׁוֹת מאד (יחזק' לז א=ב).  — ובתו"מ: המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש (דמאי ב ג).  איזו היא מדה גסה ביבש שלשה קבין ובלח דינר (שם ה).  אתרוג הגזול והיבש (סוכ' ג ה).  נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש (ירוש' שם ב  כג.).  שרשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן לחין והפיטמא שלהן בין לחה בין יבשה (עוקצ' א ב).  נקר בתאינה ונעשית גרוגרת בתמרה ונעשית יבישה הרי אלו מותרין (תוספתא תרומ' ז יו).  אין טומנין לא בגפת ולא בזבל וכו' בין לחים בין יבשים וכו' ולא בעשבים בזמן שהן לחים אבל טומנין בהן כשהן יבשין (שבת ד א).  בחזרת בעולשין וכו' ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין (פסח' ב ו).  היה אוכל זיתים נגובין ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו (טבו"י ג ו).  — ובהשאלה, נפש יְבֵשָׁה, שאין לה ממה  לינק הלֵחַ הנצרך לה: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכו' ועתה נפשנו יְבֵשָׁה אין כל בלתי אל המן עינינו (במד' יא ה=ו).  — ובמליצה, פלוני עֵץ יָבֵשׁ, שאינו מוליד ילדים: ואל יאמר הסריס הן אני עץ יָבֵשׁ (ישע' נו ג).