1, ש"ז, בהפס' יָלֶק, — מין ממיני הארבה, Heuschreckenart; esp. de sauterelle; sp. of locust: יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הַיָּלֶק ויתר הַיֶּלֶק אכל החסיל (יוא' א ד).  נשבע יי' צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כַּיָּלֶק וענו עליך הידד (ירמ' נא יד).  שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כַּיָּלֶק התכבד כַּיֶּלֶק התכבדי כארבה הרבית רכליך מכוכבי השמים יֶלֶק פשט ויעף (נחו' ג יה-יו).  אמר (אלהים) ויבא (במצרים) ארבה וְיֶלֶק ואין מספר ויאכל כל עשב בארצם (תהל' קה לד-לה).  — יֶלֶק סָמָר: פקדו עליה טפסר העלו סוס כְּיֶלֶק סָמָר (ירמ' לא כז), ועי' סָמָר.  — ואמר הפיטן: טסו חרגלי ילק, זמורי הבקק והבלק, כנץ על צפור דולק, גוזלי בתר והמלק (שבת א חנכה, אי צור).  זכור חנט מנו עמלקי, טס כילק לאבד חלקי (ישבת פר' זכור, זכור את).  — ומ"ר °יְלָקִים: סחי שמתנו מכים ולקים, עצומי גזם ואכולי ילקים (סליח' יום ב, אויתיך).  — ואמר המשורר: כבר היה תמול קרוב לנפשי והיום גבהו מני שחקיו, והיום זרחה שמש ונודד ולא היה ידידי מילקיו (רשב"ג, כאין נשאו).