1, ש"ז, בהפס' יָלֶק, — מין ממיני הארבה, Heuschreckenart; esp. de sauterelle; sp. of locust: יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הַיָּלֶק ויתר הַיֶּלֶק אכל החסיל (יוא' א ד).  נשבע יי' צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כַּיָּלֶק וענו עליך הידד (יוא' א ד).  שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כַּיָּלֶק התכבד כַּיֶּלֶק התכבדי כארבה הרבית רכליך מכוכבי השמים יֶלֶק פשט ויעף (יוא' א ד).  אמר (אלהים) ויבא (במצרים) ארבה וְיֶלֶק ואין מספר ויאכל כל עשב בארצם (יוא' א ד).  — יֶלֶק סָמָר: פקדו עליה טפסר העלו סוס כְּיֶלֶק סָמָר (יוא' א ד), ועי' סָמָר.  — ואמר הפיטן: טסו חרגלי ילק, זמורי הבקק והבלק, כנץ על צפור דולק, גוזלי בתר והמלק (יוא' א ד).  זכור חנט מנו עמלקי, טס כילק לאבד חלקי (יוא' א ד).  — ומ"ר °יְלָקִים: סחי שמתנו מכים ולקים, עצומי גזם ואכולי ילקים (יוא' א ד).  — ואמר המשורר: כבר היה תמול קרוב לנפשי והיום גבהו מני שחקיו, והיום זרחה שמש ונודד ולא היה ידידי מילקיו (יוא' א ד).