ש"ז, סמי' יְקוֹד, — פעולת הבעֵרה והשרֵפה, Brand; embrasement; burning: לכן ישלח האדון יי' צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יְקֹד כִּיקוֹד אש (ישע' י יו).  — ואמר הפיטן: זהרי גו מחוץ ומגו יקודי להבי רשפים, חקוקי הוד בלב ומאד תהלתך מטיפים (שבת א אחה"פ, ארוגי עוז).  יקודי אש כידודי אש יצורי צור כרובים דר, עיניהם ומראיהם כעין סוחרת וכעין דר (שם, שבת ה, יקודי אש).  צדיקים נכתבים לחיי עד שקודים, ורשעים נכתבים לתבערת יקודים, ובינונים עד יום כפור תלוים ועומדים (יוצ' ב ר"ה, אשר מי יעשה).  — ואמר המשורר: כלם אצילים ונגידים, יפיצו מלשונם אמרי נגידים, ומליצותם כרשפי יקודים, בוערות כמראה הלפידים (ר"י חריזי, תחכמ' ה). — ובהשאלה, יְקֹד האהבה, החרון וכדומה, ואמר המשורר: אריב יקוד אישי ואוכיח המון דמעי הכי בי משלוט נמנעו, ויענו גבר מאד השוד עדי חקם אשר לו נבראו פרעו (רמב"ע, קינ' על מות אחיו).  והעפעפים אשר יורו ולא יחטיאו אל צלעי, והלחיים אשר יקוד גחליהם יצית אש במעי (ר"י חריזי, תחכמ' כ).  והשופט לא יכבה יקודו, על המתנה אשר יצאה מידו, ולא יחדל שאונו, מעת הרעיף עננו (הוא, איתיא' ח, העבד והשפחה).  —  וִיקֹד הדברים, המליצות: נאם גבר אשר עלה וירד, בחוג השיר ואם שיאו במורד, והתלקח יְקֹד מליו בספרו כהתלקח יקוד להב בברד (הוא, הקד' תחכמ').  ותלך (הנשמה) ותשב לה מנגד, עד נברא הגוף ותלבש אותו כבגד, והפיצה חום יקודה בבשר ובגלד, ויחם בשר הילד (שם).  ומזהר עניניה לפידים יהלוכו, ומנצוצי ניביה תשלח ברקים וילכו, ומלהט יקודיה אוחזת לבבות ובבות, בניביה ערבות, מלהבות חצובות (שם א).  ואז התחילו העברים, להרגיל  לשונם בדרכי השירים, והתחילו יקודי המליצות את לבם להבעיר (שם יח).