פ"ע, יֹקֵד, יֹקֶדֶת, עת' יֵקַד, תִּיקַד, — יָקְדָה האש, בָּערה, דָלקה, brennen; brûler; to burn: עלה עשן באפי אש יֹקֶדֶת כל היום (ישע' סה ה). ותחת כבדו יֵקַד יקד כיקוד אש (שם י יו).  כי אש קדחה באפי וַתִּיקַד עד שאול תחתית (דבר' לב כב).  — ואמר בן סירא: בעדת רשעים יוקדת אש ובגוי חנף נצתה חמה (ב"ס גני' יו ו).  — ועב' *יָקְדוּ: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אתמול יקדו גדישי ואתם באים להוסיף צרה (ילקווט דבר' תתח).  — ואמר הפיטן: שקדו ויקדו גויל דת משנאי אוי איך נמשלת לפטיש תעודיך (ר"א קליר, קינ' לת"ב, ציון צפירת).  פירוש שרפה דלתותי תשקוד, את מי בדינה תפקוד, צוק אבר רותח ליקוד (אזהר' ר"א הזקן, קמ"ג 62).  טלאיך הזהרת שקליהם להקדים, ידעת העתידות ודרשת נשקדים, כבוי להמציא ללהב יוקדים, לקוחים למות לתחי נפקדים (סליח' לתענית אסתר, אתה האל).  — ופָעוּל, °יָקוּד, יְקוּדָה, כמו יֹקֵד: מצות עשה להיות אש יקודה על המזבח תמיד (רמב"ם, תמיד' ומוספ' ב א).  — ואמר המשורר: ואם קדה וקנמון וקנה עלי מחתות בבית משתה יקודים, ואם ריח לבונות ואהלים וריח אשכלות כופר חמודים (ר"מ דרעי, לקו"ק נג). 

— הָפע', הוּקַד, יוּקַד, תּוּקַד, — כמו יָקַד: והאש על המזבח תּוּקַד בו לא תכבה (ויקר' ו ה).  כי אש קדחה באפי עליכם תּוּקָד 1 (ירמ' יה יד).  כי אש קדחתם באפי עד עולם תּוּקָד (שם יז ד).  — ובינ': האש  המוקד על המזבח (תנחומא צו יד).  המזבח היה מוקד באש (ילקוט דבר' תתח). 

— פִע', °יִקֵּד, פ"י, — יִקֵּד את האש: תויכת בתרי שקד, רשפי לוד ליקד, רחש ישנים כערב, דם תבוסה כעורב, קץ חש וקרב (שבת פרש' החדש, קיחת עלית).

— נִתפע', *נִתּוֹקַד: קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו (בהמזבח) עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך (מד"ר ויקר' ז). 

— נִפע', °נוֹקֵד, נוֹקְדוּ, — כמו הָפעל: מיקוד מעצבי נוקדו הצלעות, ומדמי הלבבות אדמו הדמעות (מטמוני המבורג, פזמנ' לצו"ג, המגיד יו 425).