נקע

1, ממנו נָקַע, נֶקַע.



1 [נרדף ליָקַע עי' ערכו.  והם שני שרשים נבדלים, עי' Nö., Neue Beiräge, 198.  המובן העקרי הוא, כנראה, נפרד, ומזה נֶקַע-נקיק וחפירה.  ואולי נָקְעָה הוא כמו נֹקעה-נוֹקְעָה משרש יקע.  ורד"ק בשרשיו משער שתֵקַע הוא משרש נָקַע, ובא נח תחת הדגש.]

חיפוש במילון: