יָרְאוּי

*1, ש"ז, —  מי שהכל יראים ממנו:  האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז ויראוי החזק והאמיץ (ברכ' לג:).  כשם שאתה יראוי כן עברתך קשה ונפרע מן החוטאים (רש"י תהל' צ יא).  ע"י שראיתם אותו (את הבורא) יראוי ומאוים תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו (הוא, שמות כ יז). ומתוך כך  (שתהא פרנסתו של הת"ח בריוח) יהיה גדול ויראוי ומאויים  בעיניהם (רע"ב אבות ד ה). והיראה הראשונה היא יראת ההגדלה ליראוי והתבייש ממנו והכיר הירא חסרונו בהקש היראוי (אמונה רמה 100).



1 במקום ירוא, עפ"י הנטיה לשלשות מוחשית של המלים ועפ"י הקש נפ"י.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים