1, פ"ע, עת' ירֵט2, צווי יְרַט3, — א) יָרַט הדרך, היה הדרך נשחת, מקֻלקל, שאי אפשר ללכת בו, ובהשאלה יָרַט הדרך לנגדו, היה לא רצוי בעיניו, verdriesslich sein; déplaire; be vexatious: הנה אנכי יצאתי לשטן כי יָרַט4 הדרך לנגדי במד' כב לב. — ואמר המשורר: זממי הה הר כסל נבוכים ועיני ירטו נגדם דרכים, ומה יתרון באור שמש בעיני ולבי יהלוך נגדו חשוכים רשב"ג, זממי. — ירטֵני, עי' רטה. — ובסהמ"א, במשמ' העקרית: ופרות המהלכות על התבואה לפני שירט להן הדרך אינו עובר עליהן משום בל תחסום רמב"ם שכיר' יג ד. — ואמר המשורר: אבל ירט לי דרכי בית המון אלכה אדם, או"א, מחזה ד.  הבט מסביביך, חַפש חֵפש, איפה המכשול מה ירט דרכך, הרם  החמר הסירה הרפש, האוחזים כמשמרות את גלגליך יל"ג, משל' ג יה. — ב) °יָרַט פלוני הדרך, נטה מהדרך: בראות רבקה איש הולך לקראתה בשדה שירט הדרך והלך בשדה לעומתם רמב"ן בראש' כד סה.  דעו מי הוא אשר זמה אחוז מסלול ולא ירט, ולשון לו כעט סופר אדונים הוא בנו לברט הקד' ספ' הגלוי לרי"ק.  וכמעשה בראשית והמרכבה והנבואה והמלאכים בכל פרט ופרט, מן הדרך לו ירט, והמקצרים תלו סרחונם באחרים אגרת אחוז לר"א דלמדיגו.  — ואמר הפיטן:  איש איש חלקו בתר ולדרכו חיש ירט רני ושמחי, פיוט, משגיח ומשפיע.  — ובמשמ' °נטה מן דבר, התרחק ממנו, נמנע מלעשותו: ידי השבתי מכתוב דת ותפלין קשור, ירטתי שופר סוכה לולב וצום העשור כנף רעננ', וידוי ליוה"כ.  — ג) פ"י, °השחית וקלקל הדרך: בהשתחותו (תגלת פלאסר) לנסרוך דרכו ירט, ובניו הכוהו בזין ממורט, והמה נמלטו ארץ אררט רשב"י, ז' פסח, אמרו לאלהים.  — °יָרַט את פלוני, השחיתו, הפילו: ושועטי ובועטי ושוחתי ומורטי ויורטי וחורטי ושולטי רשב"ג, מנח' יוה"כ, שזופי.  אהבתיהו ואם ענה לבבי ואמש על ידי פרוד יְרָטוֹ, הלא שב מעונו לי ונסלח ומדת היצור מצא וחטא ר"י הלוי, אשר פזר בדולח.