1, ש"ז, מ"ר יְרִיבִים, בכנ' יְרִיבֵךְ, —  אויב, שונא, Feind; ennemi; foe:  ואת יְרִיבֵךְ אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע (ישע' מט כה).  ריבה יי' את יְרִיבִי לחם את לחמי (תהל' לה א). — ואמר הפיטן:  זלעפה אחזה ציון והיכליה, חרדה רוחה נמוגו חיליה, טורף לבה עת קרוא אליה, אסוף נתחיה אליה, יריביה אעניק שבי ומלקוח, כהניה ומרקחיה אשר רקחה רקוח, לשבי עולם מאין פקח קוח, מבחר הצאן לקוח (סליח' י' טבת, אז בבוא).