פ"ע, לנק' כָּבְדָה, כָּבֵדָה, מ"ר כָּבְדוּ, עת' יִכְבַּד, תִּכְבַּד, תִּכְבְּדִי, נִכְבַּד, יִכְבְּדוּ,  — א) היה כָּבֵד, בכל המשמעות של התאר: לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד כי עתה מחול ימים יִכְבָּד (איוב ו ב-ג).  ותמלאי (מרוב הסחורה) וַתִּכְבְּדִי מאד בלב ימים (איוב ו ב-ג).  כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יִכְבְּדוּ ממני (איוב ו ב-ג).  — כָּבְדָה ידו על פלוני, הביא עליו רעות רבות: כי היתה מהומת מות בכל העיר כָּבְדָה מאד יד האלהים שם (איוב ו ב-ג).  וַתִּכְבַּד יד יי' אל האשדודים וישמם ויך אתם בעפלים (איוב ו ב-ג).  כי יומם ולילה תִּכְבַּד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קיץ תהל' לב ד.  — ובמשמ' גבר עליו, הכניעו: וַתִּכְבַּד יד בית יוסף (על האמורים) ויהיו למס (איוב ו ב-ג).  — אָכְפּוֹ כָּבֵד עליו, היה עליו למשא: הנה אימתי לא תבעתך ואכפי עליך לא יִכְבַָּד (איוב ו ב-ג).  — פשעו כָּבֵד עליו: נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וְכָבַד עליה פשעה ונפלה (איוב ו ב-ג).  — היה כָּבֵד על פלוני, היה עליו לטרח: ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נִכְבַּד עליך (איוב ו ב-ג).  — ומקו' כָּבֹד, כָּבוֹד: קצתי בחיי ממריבים לי כי כבדו עלי מאד כָּבוֹד, עוֹל יחשבו חשק בצוארי ואני חשבתיהו ענק כבוד (איוב ו ב-ג).  — העבודה כָּבְדָה עליו, היתה רבה וקשה לו לעשותה: תִּכְבַּד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר (איוב ו ב-ג).  כי כָבְדָה העבדה על העם הזה (איוב ו ב-ג).  — המלחמה כָּבְדָה, היתה חזקה בעברה וזעם וקשה היה לעמד בפני הלוחמים: ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל והמלחמה כָּבֵדָה (איוב ו ב-ג).  וַתִּכְבַּד המלחמה אל1 שאול וימצאהו המורים (איוב ו ב-ג).  — החטא כָּבֵד, היה חטא גדול ורב: זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כָבְדָה מאד (איוב ו ב-ג).  — ב) פלוני כָּבֵד במקנה, בנכסים, היה לו הרבה מקנה, נכסים, היה עשיר: ואברם כָּבֵד מאד במקנה בכסף ובזהב (איוב ו ב-ג).  — ובהפעל כָּבֵד לבד, במשמ' היה רב נכסים, או גדול וחשוב: יִכְבְּדוּ בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו (איוב ו ב-ג).  — ג) כָּבֵד אבר מהאברים, שאינו יכול לפעל פעולתו כראוי, כָּבְדָה עינו, שאינה רואה היטב: ועיני ישראל כָּבְדוּ מזקן לא יוכל לראות (איוב ו ב-ג).  — כָּבְדָה אזנו, שאינו שֹׁמע היטב: ולא כָבְדָה אזנו משמוע (איוב ו ב-ג).  — ד) כָּבֵד לִבּוֹ, התעקש ומאן לשמע ולעשות מה שמצוים לו: וַיִּכְבַּד לב פרעה ולא שלח את העם (איוב ו ב-ג).

 — פִע', כִּבֵּד, כִּבְּדוּ, תְּכַבְּדוּ, כַּבֶּדְךָ, כִּבַּדְתּוֹ, אֲכַבֶּדְךָ, אֲכַבְּדֵהוּ, תְּכַבְּדֵנִי, יְכַבְּדָנְנִי, תְּכַבְּדֶךָ, — א) כִּבֵּד את לבו, התעקש, עמד על דעתו, מאן לעשות כחק וכמצוה: ולמה תְכַבְּדוּ את לבבכם כאשר כִּבְּדוּ מצרים ופרעה את לבם (איוב ו ב-ג).  — ב) כִּבֵּד את פלוני, נתן לו כָּבוֹד, ehren; honorer; honour: כַּבֵּד את אביך ואת אמך (איוב ו ב-ג).  על כן בארים כַּבְּדוּ יי' (איוב ו ב-ג).  הַמְכַבֵּד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים (איוב ו ב-ג).  לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אֲכַבֵּד (איוב ו ב-ג).  אודך אדני אלהי בכל לבבי וַאֲכַבְּדָה שמך לעולם (איוב ו ב-ג).  וַתְּכַבֵּד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל (איוב ו ב-ג).  אשר בי יְכַבְּדוּ אלהים ואנשים (איוב ו ב-ג).  בן יְכַבֵּד אב ועבד אדניו (איוב ו ב-ג).  נבזה בעיניו ימאס ואת יראי יי' יְכַבֵּד (איוב ו ב-ג).  — כִּבֵּד לפלוני בדבר: ולאלה מעזים על כנו יְכַבֵּד ולאלוה אשר לא ידעהו אבתיו יְכַבֵּד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות (איוב ו ב-ג).  — ובכנ': האמנם לא אוכל כַּבְּדֶךָ (איוב ו ב-ג).  אמרתי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ והנה מנעך יי' מכבוד (איוב ו ב-ג).  כי יבא דבריך וְכִבַּדְנוּךָ (איוב ו ב-ג).  כי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד (איוב ו ב-ג).  עתה כַּבְּדֵנִי נא נגד זקני עמי ונגד ישראל ושוב עמי (איוב ו ב-ג).  כל מְכַבְּדֶיהָ הזילוה (איוב ו ב-ג).  על כן יְכַבְּדוּךָ עם עז (איוב ו ב-ג).  בפיו ובשפתיו כִּבְּדוּנִי ולבו רחק ממני (איוב ו ב-ג).  תְּכַבְּדֵנִי חית השדה תנים ובנות יענה כי נתתי במדבר מים נהרות בישימן (איוב ו ב-ג).  — ועם הוספת נ שניה ודלת קמוצה: זבח תודה יְכַבְּדָנְנִי2 ושם דרך אראנו בישע אלהים (איוב ו ב-ג).  לא הביאת לי שה עלתיך וזבחיך לא כִבַּדְתָּנִי (איוב ו ב-ג).  וְכִבַּדְתּוֹ מעשות דרכיך ממצוא חפצך (איוב ו ב-ג).  אחלצהו וַאֲכַבְּדֵהוּ (איוב ו ב-ג).  אחלצך וּתְכַבְּדֵנִי )שם נ יה).  סלסלה ותרוממך תְּכַבֵּדְךָ3 כי תחבקנה (איוב ו ב-ג).  עשק דל חרף עשהו וּמְכַבְּדוֹ חנן אביון (איוב ו ב-ג).  — ואמר בן סירא: בני במאמר ובמעשה כבד אביך עבור ישיגוך כל ברכות (איוב ו ב-ג).  אין לבזות דל משכיל ואין לכבד כל איש חמס (איוב ו ב-ג).  בני בענוה כבד נפשך ותן לה טעם כיוצא בה, מרשיע נפשו מי יצדיקנו ומי יכבד מקלה נפשו (איוב ו ב-ג).  — ובתו"מ: רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני (איוב ו ב-ג).  כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך אם לא כבדתו לשעבר צריך אתה לכבדו עכשיו (איוב ו ב-ג).  אבל התורה אינה כן אלא מכבדתו ומשמרתו מכל רע בנערותו (איוב ו ב-ג).  אין מכבדין (לגדול לעבור קודם) לא בדרכים ולא בגשרים וכו' א"ר יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש מזוזה (איוב ו ב-ג).  רבי מכבד עשירים רבי עקיבא מכבד עשירים (איוב ו ב-ג).  ר' יוסי אומר לא מקומו של  אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו (איוב ו ב-ג).  האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך (איוב ו ב-ג).  גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (איוב ו ב-ג).  אמר רשב"ג לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי (איוב ו ב-ג).  אמר הקב"ה בלשון הזה כבדו (עשו את אביו) בלשון הזה אני אומר לו פנו מלפניו (איוב ו ב-ג).  בשר ודם אם יש לו שונא הוא מבקש ומחזר מה לעשות לו מהו עושה לו הולך ומכבד לאדם גדול ממנו שיעשה לאותו שונא רעה (איוב ו ב-ג).  לאחד שהפקיד פקדון אצל אוהבו מת אוהבו שהפקיד את הפקדון אצלו עמד בנו של אותו שהפקיד הפקדון והיה מכבד לאותו שהפקיד הפקדון אצלו ומכבד לאשתו אמרו לו למה אתה מכבד את שניהם וכו' (איוב ו ב-ג).  זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ןלא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותך וכבדוך ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם (איוב ו ב-ג).  לכהן גדול שעלה גורלו להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע ראשה ופרסם את שערה נטל הכוס להשקותה נסתכל בה שהיא אמו התחיל צווח אוי לי אמי שהייתי משתדל מכבדך והריני מבזך (איוב ו ב-ג).  אמר הקב"ה אומות העולם מכבדים אותי וחולקים לי כבוד ואתם מכעיסים אותי (איוב ו ב-ג).  אהב את המוכיחך ושנא את המכבדך (איוב ו ב-ג).  כיצד אדם מכבד את רבו בזמן ששניהם הולכים בדרך נותנו לימינו (איוב ו ב-ג).  — וכבּדו בדבר: כבדהו (את המועד) במאכל ובמשתה ובכסות נקיה (איוב ו ב-ג).  הזונה בשעה שיש לה אוהב והוא מכבדה בחפץ היא מראתו לחברותיה ואומרת ראו במה כבדני אוהבי (איוב ו ב-ג).  והביא לו (להמלך) דורון חרב חדה אמר המלך התיזו את ראשו בה אמר לו אותו האיש אדוני המלך במה שכיבדתיך בה אתה מתיז את ראשי (איוב ו ב-ג).  הרי שכן שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים ומילא אותה לו (המלך) זהובים וכו' הלך ושמע לאשתו וכו' ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים (איוב ו ב-ג).  — וגם בלי בְ: לאחד שכיבד את שלטון תמחוי אחד ונמצא משלו (איוב ו ב-ג).  — וְכִבֵּד את פלוני סתם, עשה לו כבוד בהגשת מנחה: לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה (איוב ו ב-ג).  — ובענין °הגשת מיני מתיקה וכדומה לאורחים: כשהולכים לבקר בשמחת וגיל והבית ימלא ומכבדים אותם במתיקה ומשקה וכדומה (איוב ו ב-ג).  — ג) *כִבֵּד את הבית, טִאְטֵא ונקה אותו4 , auskehren, fegen; balayer, arranger (chambre etc.);  sweep, adjust : ב"ש אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים וב"ה אומרים נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית (איוב ו ב-ג).  מגורה שפנה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין (איוב ו ב-ג).  המגפף (את הע"ז) והמנשק והמכבד (לפניה) והמרבץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל (איוב ו ב-ג).  מכבדין בין המטות ומניחין את המוגמר ביום טוב (איוב ו ב-ג).  נכנס ונטל את הטני והניחו לפניו והיה חופן ונותן לתוכו ובאחרונה כיבד את השאר (מן הדשן) לתוכו והניחו ויצא (איוב ו ב-ג).  צא וראה כיצד היה המן יורד לישראל יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר יורד מטר ומכבס הארץ (איוב ו ב-ג).  מכבדין את הבית מפני איבוד אוכלין (איוב ו ב-ג).  הרוחץ בחמי טבריה וכו' לא יזלף ע"י עצמו מפני שמרבה הבל ומכבד את הקרקע אבל רוחץ כדרכו ועולה (איוב ו ב-ג).  של בית רבן גמליאל היו מכבדין בין המיטות ביו"ט אמר ר"א בר' צדוק פעמים הרבה אכלתי בבית ר"ג ולא ראיתיו מכבדין את המטות ביו"ט אלא סדינין היו פרוסין מערב יו"ט וכשאורחים יוצאין מסלקין אותן (איוב ו ב-ג).  נמצאת מכבד את הקרקע בשבת (איוב ו ב-ג).  נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה (איוב ו ב-ג).  שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו (איוב ו ב-ג).  מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל (איוב ו ב-ג).  ומכבדין אותן (את בתי הכנסת) ומרביצין אותן כדי שלא יעלו בהן עשבים (איוב ו ב-ג).  מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית וכו' (איוב ו ב-ג).  כיבד וריבץ לאוצר מהו (איוב ו ב-ג).  מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר"ע שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה (איוב ו ב-ג).  למה הביא עליהם (על המצריים) כנים לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים לפיכך נהפך עפרם לכנים (איוב ו ב-ג).  למלך בשר ודם שנכנס למדינה מכבדין אותה ומרביצין אותה וכו' ומדליקין נרות (איוב ו ב-ג).  —  ובהשאלה, כִּבְּדָה האשה את הבית, קנחה אותו מקום: האשה ששמשה ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה (איוב ו ב-ג).

— נִפע', נִכְבַּד, נִכְבַּדְתָּ, הִכָּבֵד, הִכָּבְדִי, אֶכָּבֵד, אִכָּבְדָה, אִכָּבֵדָה, וגם אֶכבדה, נִכְבָּד, נִכְבָּדָה, נִכְבֶּדֶת, נִכְבָּדִים, נִכְבָּדוֹת, נִכְבַּדֵּי5, נִכְבַּדֶּיהָ5, נִכְבְּדֵיהֶם,  — א) נִכְבַּד, עשה לעצמו כבוד, הראה את עצמו בכבוד, בתפארה, sich verherrlichen;  se glorifier; sew o.s. glorious: ותאמר (מיכל בת שאול בלעג בראותה את דוד מפזז) מה-נִכְבַּד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים (איוב ו ב-ג).  הכה הכית את אדום ונשאך לבך הִכָּבֵד ושב בביתך (איוב ו ב-ג).  והיה להם לשם יום הִכָּבְדִי נאם אדני יי' (איוב ו ב-ג).  עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו וְאֶכָּבְדָה6 אמר יי' (איוב ו ב-ג).  — ובתלמ': אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם (איוב ו ב-ג).  —  נִכְבַּד בִּפְלוֹנִי, עשה לעצמו כבוד ע"י מה שעשה לפלוני: וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם וְאִכָּבְדָה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני יי' (איוב ו ב-ג).  וידעו מצרים כי אני יי' בְּהִכָּבְדִי בפרעה ברכבו ובפרשיו (איוב ו ב-ג).  — ובְתוךְ פלוני: הנני עליך צידון וְנִכְבַּדְתִּי בתוכך וידעו כי אני יי' בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה (איוב ו ב-ג).  — נִכְבַּד על פני פלוני, לעיניו, שפלוני ראה זאת: בקרבי אקדש ועל פני כל העם אֶכָּבֵד (איוב ו ב-ג).  — נִכְבַּד עִם פלוני, יחד אתו, פלוני יהיה כבודו: ועם האמהות אשר אמרת עמם אִכָּבֵדָה (איוב ו ב-ג).  —  ב) נִכְבָּד, ראוי לכבוד, הכל מכבדים אותו,  geehrt; honoré;  honored : והוא נִכְבָּד מכל בית אביו (איוב ו ב-ג).  ליראה את השם הַנִכְבָּד (איוב ו ב-ג).  הנה נא איש אלהים בעיר הזאת והאיש נִכְבָּד כל אשר ידבר בוא יבוא (איוב ו ב-ג).  ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל משמעתך וְנִכְבָּד בביתך (איוב ו ב-ג).  מן השלשים נִכְבָּד (איוב ו ב-ג).  ירהבו הנער בזקן והנקלה בַּנִּכְבָּד (איוב ו ב-ג).  ויהי יעבץ נִכְבָּד מאחיו (איוב ו ב-ג).  ויסף עוד בלק שלח שרים רבים וְנִכְבָּדִים מאלה (איוב ו ב-ג).  מי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נִכְבַּדֵּי7 ארץ יי' צבאות יעצה לחלל גאון כל צבי להקל כל נִכְבַּדֵּי ארץ (איוב ו ב-ג).  — ואמר בן סירא: בין אחים ראשם נכבד וירא אלהים בעמו ב"ס גני' י כ.  יש דל נכבד בגלל שכלו ויש נכבד בגלל עשרו (איוב ו ב-ג).  — ובזמן עבר: יספת לגוי נִכְבַּדְתָּ (איוב ו ב-ג).  מאשר יקרת בעיני נִכְבַּדְתָּ ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך (איוב ו ב-ג).  — ואמר בן סירא: נדיב מושל ושופט נכבדו ואין גדול מירא אלהים (איוב ו ב-ג).  אנשי חיל וסמוכי כֹח ושוקטים על מכונתם, כל אלה בדורם נכבדו ובימיהם תפארתם (איוב ו ב-ג).  — וכמו שֵׁם: גם עלליה (של בבל) ירטשו בראש כל חוצות ןעל נִכְבַּדֶּיהָ ידו גורל וכל גדוליה רתקו בזקים (איוב ו ב-ג).  לאסר מלכיהם בזקים וְנִכְבְּדֵיהֶם בכבלי ברזל (איוב ו ב-ג).  —  ואמר בן סירא: רבים נשאים נקלו מאד וגם נכבדים נתנו ביד (איוב ו ב-ג).  — ובסמי' * נִכְבַּד העם, שהעם מכבדהו: נכבד עמו ואהוב עושהו המושאל מבטן אמו נזיר יי' בנבואה שמואל שופט ומכהן שם מו יג.  — ונהוג כמו °תאר של דרך ארץ לאדם: ומקודם שנים שמענו שמע השר הנכבד החכם כ"ר יהודה אביך (איוב ו ב-ג).  היקר הנכבד החכם כבוד רבי מאיר (איוב ו ב-ג).  שבתוך הספינה שם נמצא הנכבד אבי אל מפצל בן הנכבד אבי אלרצ'א (איוב ו ב-ג).  ימצא שם יהודי אחד עומד בתורפיאה המקום אשר במדינת קלברייא שמו נשתרוק דשטבירי וזה הנכבד נשתרוק הנ"ז היה מקדם מהארץ הזאת (איוב ו ב-ג).  — וגם לדברים לא בע"ח: והגיעו כתבי הישיבה הנשאה הנכבדת המשכלת יתמיד האל את מעלתה (איוב ו ב-ג).  ונזכיר מה שידענו מאסורו בקצור מבלתי שנדקדק במה שבא בכתיבתו הנכבדת אומר שהוא הביא הקדמות והוליד מהם שהוא מותר (איוב ו ב-ג).  — ולדברים לא בע"ח במשמ' חשוב: הנה זה המאמר הנכבד מורה על מה שרמזו רז"ל (איוב ו ב-ג).  — ג) במשמ' רב הכמות, reich an; copieux; abundant : באין תהמות חוללתי באין מעינות נִכְבַּדֵּי8 מים (איוב ו ב-ג).  — נִכְבָּדוֹת, עי' ערך נִכְבָּדָה. 

—  פֻע', כֻּבַּד, מְכֻבַּד,  — שכבְּדוּהוּ, שעשו לו כבוד, geehrt s.;  être honoré;  be honored : ריש וקלון פורע מוסר ושמר תוכחת יְכֻבָּד (איוב ו ב-ג).  נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יְכֻבָּד (איוב ו ב-ג).  וקראת לשבת ענג לקדוש יי' מְכֻבָּד (איוב ו ב-ג).  — ובתו"מ: איזהו מכובד המכבד את הבריות (איוב ו ב-ג).  בא (שבט יהודה) להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה (איוב ו ב-ג).  — ומכֻבד על פלוני, שפלוני מכבדהו: כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות (איוב ו ב-ג).  — ומצוי בסהמ"א: הם אנשי אחותינו ומכובדים עלינו (איוב ו ב-ג).  — ובמשמ' *אדם אמיד, חשוב: המשרת את אשתו על ידי שליש וכו' נותן לה מעה כסף לצרכיה וכו' במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו (איוב ו ב-ג).  — ודבר מכֻבד, טוב ויפה ונאה: אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד אין צורך לומר מן המכובד לבזוי (איוב ו ב-ג), ועי' ד. כָּבֵד.

— הִפע', הִכְבִּיד, הִכְבַּדְתְּ, הִכְבַּדְתִּי, הִכְבַּדְתִּים, הִכְבִּידּו, מַכְבִּיד, הַכְבֵּד, לְהַכְבִּיד, וַיַּכְבֵּד,  — א) עשה שיהיה כָּבֵד, שיהיה כמשא גדול: גדר בעדי ולא אצא הִכְבִּיד נחשתי (איוב ו ב-ג).  הוי המרבה לא לו עד מתי וּמַכְבִּיד עליו עבטיט (איוב ו ב-ג).  —  והָעֹל וכדומה, בהשאלה: אביך הִכְבִּיד את עֻלנו ואתה הקל מעלינו (איוב ו ב-ג).  קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הִכְבַּדְתְּ עֻלך מאד (איוב ו ב-ג).  — ובלי השם עֹל, הִכְבִּיד עָלָיו, הטיל עליו מס כבד וכדומה: והפחות הראשונים אשר לפני הִכְבִּידוּ על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים (איוב ו ב-ג).  — והִכְבִּיד בדבר פלוני, בהדבר עשה העֹל וכדומה קשה: בלשון שהכבדת בו בלשון אני מתכבד (איוב ו ב-ג).  — הִכְבִּיד את לִבּוֹ, הקשה ערפו, לא שמע בקול המצוה: כי אני הִכְבַּדְתִּי את לבו (של פרעה) ואת לב עבדיו (איוב ו ב-ג).  וירא פרעה כי היתה הרוחה וְהַכְבֵּד את לבו ולא שמע אלהם (איוב ו ב-ג).  וַיַּכְבֵּד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם (איוב ו ב-ג).  — הִכְבִּיד אָזְנוֹ, עשה שתהיה אזנו כְּבֵדָה, שלא תשמע, ובמוסריות, שלא יקבל מה שמדברים לו: השמן לב העם הזה ואזניו הַכְבֵּד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו (איוב ו ב-ג).  וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הִכְבִּידוּ משמוע (איוב ו ב-ג).  — ב) הִכְבִּיד את פלוני, עשהו רב הכמות, נכבד, עשיר: והרבתים ולא ימעטו וְהִכְבַּדְתִּים ולא יצערו (איוב ו ב-ג).  — ג) הִכְבִּיד, כמו פ"ע, עשה דברים כבדים, גדולים, קשים: כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הִכְבִּיד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים (איוב ו ב-ג).  — ד) * הִכְבִּיד, נעשה כָּבֵד, הִכְבִּיד החולה, נעשתה מחלתו חזקה, עזה, מסֻכנת: המכה את חבירו ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת (איוב ו ב-ג).   וכשהיה ר"ש בנו של ר' עקיבא חולה ולא ביטל בית מדרשו אלא פקדו (את בנו החולה) ביד שלוחו בא הראשון ואמר לו נטען אמר להן שאלו עד שבא השני ואמר לו הכביד החזירן לת"ת בא השלישי ואמר לו גוסס (איוב ו ב-ג).  — *הִכְבִּידוּ השערות, נעשו רבות, ארוכות, צפופות: נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער (איוב ו ב-ג).  תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים (איוב ו ב-ג).  — ה) בחכמת הלשון, °הִכְבִּיד אות, עשה אותה כבדה, הדגישהּ: ויש שיכבידו העברים הריש בקצת המקומות אע"פ שיכבד עליהם זה ברב המקומות (איוב ו ב-ג).

— הִתפ', הִתְכַּבֵּד, * נִתְכַּבֵּד,  — א) נאסף והתקבץ במספר רב וצפוף יחד, sich anhaüfen;  s'amasser; to amass : מי מצור שאבי לך חזקי מבצריך וכו' שם תאכלך אש וכו' הִתְכַּבֵּד כילק הִתְכַּבְּדִי כארבה הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גובי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים (איוב ו ב-ג).  — ב) הראה את עצמו כאלו הוא מכֻבד, חשוב ועשיר: טוב נקלה ועבד לו מִמִּתְכַּבֵּד וחסר לחם (איוב ו ב-ג).  — ואמר בן סירא: טוב עובד ויותר הון ממתכבד וחסר מזון (איוב ו ב-ג).  — ג) *עשה לעצמו כבוד, חשב דבר לו לכבוד,  sich ehren; s'honorer;   to honour o. s. : אל תתכבד בקלון אביך כי לא כבוד הוא לך (איוב ו ב-ג).  המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן (איוב ו ב-ג).  התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי ישראל (איוב ו ב-ג).  שאלו תלמידיו את ר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי (איוב ו ב-ג).  (מה שנאמר בכתוב) ואושר בארץ (הכונה היא) שיהו הכל מתכבדין בו (איוב ו ב-ג).  הואיל וראויה (החתיכה) להתכבד בה לפני האורחים (איוב ו ב-ג).  אלו (השבטים והשוטים) לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולהתכבד (איוב ו ב-ג).  — והתכבד עִם פלוני: אני נותן את בתי בכתובתה במדינה אחרת שתתכבד עם בעלה ביפיה ובחמדתה שהיא בת מלך (איוב ו ב-ג).  — ד) *שוּק מִתְכַּבֵּד, שמכבדים אותו, שמטאטאים ומנקים אותו, gefegt w.;  être balayé;  be swept : עשו אותה (את האשה) כמבוי שהוא מתכבד ושטף של גשמים עובר בו (איוב ו ב-ג).  הואיל ושוקי ירושלם עשויין להתכבד בכל יום (איוב ו ב-ג).

— הָפע', °הָכְבַּד, °מוכבד, — עי' ד. כָּבֵד.