פ"ע, לנק' כָּבְדָה, כָּבֵדָה, מ"ר כָּבְדוּ, עת' יִכְבַּד, תִּכְבַּד, תִּכְבְּדִי, נִכְבַּד, יִכְבְּדוּ,  — א) היה כָּבֵד, בכל המשמעות של התאר: לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד כי עתה מחול ימים יִכְבָּד (איוב ו ב-ג).  ותמלאי (מרוב הסחורה) וַתִּכְבְּדִי מאד בלב ימים (יחזק' כז כה).  כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יִכְבְּדוּ ממני (תהל' לח ה).  — כָּבְדָה ידו על פלוני, הביא עליו רעות רבות: כי היתה מהומת מות בכל העיר כָּבְדָה מאד יד האלהים שם (ש"א ה יא).  וַתִּכְבַּד יד יי' אל האשדודים וישמם ויך אתם בעפלים (שם ו).  כי יומם ולילה תִּכְבַּד עלי ידך נהפך לשדי בחרבני קיץ תהל' לב ד.  — ובמשמ' גבר עליו, הכניעו: וַתִּכְבַּד יד בית יוסף (על האמורים) ויהיו למס (שופט' א לה).  — אָכְפּוֹ כָּבֵד עליו, היה עליו למשא: הנה אימתי לא תבעתך ואכפי עליך לא יִכְבַָּד (איוב לג ז).  — פשעו כָּבֵד עליו: נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וְכָבַד עליה פשעה ונפלה (ישע' כד כ).  — היה כָּבֵד על פלוני, היה עליו לטרח: ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נִכְבַּד עליך (ש"ב יג כה).  — ומקו' כָּבֹד, כָּבוֹד: קצתי בחיי ממריבים לי כי כבדו עלי מאד כָּבוֹד, עוֹל יחשבו חשק בצוארי ואני חשבתיהו ענק כבוד (רמב"ע, תרשיש ד).  — העבודה כָּבְדָה עליו, היתה רבה וקשה לו לעשותה: תִּכְבַּד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה ט).  כי כָבְדָה העבדה על העם הזה (נחמ' ה יח).  — המלחמה כָּבְדָה, היתה חזקה בעברה וזעם וקשה היה לעמד בפני הלוחמים: ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל והמלחמה כָּבֵדָה (שופט' כ לד).  וַתִּכְבַּד המלחמה אל1 שאול וימצאהו המורים (ש"א לא ב).  — החטא כָּבֵד, היה חטא גדול ורב: זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כָבְדָה מאד (בראש' יח כ).  — ב) פלוני כָּבֵד במקנה, בנכסים, היה לו הרבה מקנה, נכסים, היה עשיר: ואברם כָּבֵד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראש' יג ב).  — ובהפעל כָּבֵד לבד, במשמ' היה רב נכסים, או גדול וחשוב: יִכְבְּדוּ בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו (איוב יד כא).  — ג) כָּבֵד אבר מהאברים, שאינו יכול לפעל פעולתו כראוי, כָּבְדָה עינו, שאינה רואה היטב: ועיני ישראל כָּבְדוּ מזקן לא יוכל לראות (בראש' מח י).  — כָּבְדָה אזנו, שאינו שֹׁמע היטב: ולא כָבְדָה אזנו משמוע (ישע' נט א).  — ד) כָּבֵד לִבּוֹ, התעקש ומאן לשמע ולעשות מה שמצוים לו: וַיִּכְבַּד לב פרעה ולא שלח את העם (שמות ט ז).

 — פִע', כִּבֵּד, כִּבְּדוּ, תְּכַבְּדוּ, כַּבֶּדְךָ, כִּבַּדְתּוֹ, אֲכַבֶּדְךָ, אֲכַבְּדֵהוּ, תְּכַבְּדֵנִי, יְכַבְּדָנְנִי, תְּכַבְּדֶךָ, — א) כִּבֵּד את לבו, התעקש, עמד על דעתו, מאן לעשות כחק וכמצוה: ולמה תְכַבְּדוּ את לבבכם כאשר כִּבְּדוּ מצרים ופרעה את לבם (ש"א ו ו).  — ב) כִּבֵּד את פלוני, נתן לו כָּבוֹד, ehren; honorer; honour: כַּבֵּד את אביך ואת אמך (שמות כ יב).  על כן בארים כַּבְּדוּ יי' (ישע' כד יה).  הַמְכַבֵּד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים (ש"ב י ג).  לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אֲכַבֵּד (ישע' ס יג).  אודך אדני אלהי בכל לבבי וַאֲכַבְּדָה שמך לעולם (תהל' פו יב).  וַתְּכַבֵּד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל (ש"א ב כט).  אשר בי יְכַבְּדוּ אלהים ואנשים (שופט' ט ט).  בן יְכַבֵּד אב ועבד אדניו (מלא' א ו).  נבזה בעיניו ימאס ואת יראי יי' יְכַבֵּד (תהל' יה ד).  — כִּבֵּד לפלוני בדבר: ולאלה מעזים על כנו יְכַבֵּד ולאלוה אשר לא ידעהו אבתיו יְכַבֵּד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות (דני' יא נח).  — ובכנ': האמנם לא אוכל כַּבְּדֶךָ (במד' כב לז).  אמרתי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ והנה מנעך יי' מכבוד (שם כד יא).  כי יבא דבריך וְכִבַּדְנוּךָ (שופט' יג יז).  כי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד (ש"א ב נ).  עתה כַּבְּדֵנִי נא נגד זקני עמי ונגד ישראל ושוב עמי (שם יה ל).  כל מְכַבְּדֶיהָ הזילוה (איכ' א ח).  על כן יְכַבְּדוּךָ עם עז (ישע' כה ג).  בפיו ובשפתיו כִּבְּדוּנִי ולבו רחק ממני (שם כט יג).  תְּכַבְּדֵנִי חית השדה תנים ובנות יענה כי נתתי במדבר מים נהרות בישימן (שם מג כ).  — ועם הוספת נ שניה ודלת קמוצה: זבח תודה יְכַבְּדָנְנִי2 ושם דרך אראנו בישע אלהים (תהל' י כג).  לא הביאת לי שה עלתיך וזבחיך לא כִבַּדְתָּנִי (ישע' כ כג).  וְכִבַּדְתּוֹ מעשות דרכיך ממצוא חפצך (שם נח יג).  אחלצהו וַאֲכַבְּדֵהוּ (תהל' צא יה).  אחלצך וּתְכַבְּדֵנִי שם נ יה.  סלסלה ותרוממך תְּכַבֵּדְךָ3 כי תחבקנה (משלי ד ח).  עשק דל חרף עשהו וּמְכַבְּדוֹ חנן אביון (שם יז לא).  — ואמר בן סירא: בני במאמר ובמעשה כבד אביך עבור ישיגוך כל ברכות (ב"ס גני' ג ח).  אין לבזות דל משכיל ואין לכבד כל איש חמס (שם כג).  בני בענוה כבד נפשך ותן לה טעם כיוצא בה, מרשיע נפשו מי יצדיקנו ומי יכבד מקלה נפשו (שם כח כט).  — ובתו"מ: רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני (שבי' י ח).  כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך אם לא כבדתו לשעבר צריך אתה לכבדו עכשיו (ספרי דבר' שט).  אבל התורה אינה כן אלא מכבדתו ומשמרתו מכל רע בנערותו (ירוש' קדוש' ד סו ד).  אין מכבדין (לגדול לעבור קודם) לא בדרכים ולא בגשרים וכו' א"ר יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש מזוזה (ברכ' מז.).  רבי מכבד עשירים רבי עקיבא מכבד עשירים (ערוב' פו.).  ר' יוסי אומר לא מקומו של  אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו (תענ' כא:).  האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך (יבמ' סב:).  גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (נדר' מט:).  אמר רשב"ג לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי (מד"ר דבר' א).  אמר הקב"ה בלשון הזה כבדו (עשו את אביו) בלשון הזה אני אומר לו פנו מלפניו (שם).  בשר ודם אם יש לו שונא הוא מבקש ומחזר מה לעשות לו מהו עושה לו הולך ומכבד לאדם גדול ממנו שיעשה לאותו שונא רעה (שם ה).  לאחד שהפקיד פקדון אצל אוהבו מת אוהבו שהפקיד את הפקדון אצלו עמד בנו של אותו שהפקיד הפקדון והיה מכבד לאותו שהפקיד הפקדון אצלו ומכבד לאשתו אמרו לו למה אתה מכבד את שניהם וכו' (שם י).  זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותך וכבדוך ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם (שם איכ', פתיח').  לכהן גדול שעלה גורלו להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע ראשה ופרסם את שערה נטל הכוס להשקותה נסתכל בה שהיא אמו התחיל צווח אוי לי אמי שהייתי משתדל מכבדך והריני מבזך (פסיק' רבתי כו).  אמר הקב"ה אומות העולם מכבדים אותי וחולקים לי כבוד ואתם מכעיסים אותי (תנחומ' שלח, הוספ' ט).  אהב את המוכיחך ושנא את המכבדך (כלה רבתי ד).  כיצד אדם מכבד את רבו בזמן ששניהם הולכים בדרך נותנו לימינו (שם ז).  — וכבּדו בדבר: כבדהו (את המועד) במאכל ובמשתה ובכסות נקיה (מכי' בא ט).  הזונה בשעה שיש לה אוהב והוא מכבדה בחפץ היא מראתו לחברותיה ואומרת ראו במה כבדני אוהבי (מד"ר שמות לב).  והביא לו (להמלך) דורון חרב חדה אמר המלך התיזו את ראשו בה אמר לו אותו האיש אדוני המלך במה שכיבדתיך בה אתה מתיז את ראשי (שם דבר' ט).  הרי שכן שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים ומילא אותה לו (המלך) זהובים וכו' הלך ושמע לאשתו וכו' ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים (תנחומא קדוש' ח).  — וגם בלי בְ: לאחד שכיבד את שלטון תמחוי אחד ונמצא משלו (ירוש' סוכ' ג נג ג).  — וְכִבֵּד את פלוני סתם, עשה לו כבוד בהגשת מנחה: לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה (מד"ר דבר' ט).  — ובענין °הגשת מיני מתיקה וכדומה לאורחים: כשהולכים לבקר בשמחת וגיל והבית ימלא ומכבדים אותם במתיקה ומשקה וכדומה (פלא יועץ, אות ב).  — ג) *כִבֵּד את הבית, טִאְטֵא ונקה אותו4 , auskehren, fegen; balayer, arranger (chambre etc.);  sweep, adjust : ב"ש אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים וב"ה אומרים נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית (ברכ' ח ד).  מגורה שפנה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין (תרומ' יא ו).  המגפף (את הע"ז) והמנשק והמכבד (לפניה) והמרבץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל (סנה' ז ו).  מכבדין בין המטות ומניחין את המוגמר ביום טוב (עדי' ג יא).  נכנס ונטל את הטני והניחו לפניו והיה חופן ונותן לתוכו ובאחרונה כיבד את השאר (מן הדשן) לתוכו והניחו ויצא (תמיד ג ט).  צא וראה כיצד היה המן יורד לישראל יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר יורד מטר ומכבס הארץ (מכי' בשלח ד ג).  מכבדין את הבית מפני איבוד אוכלין (תוספתא ברכ' ו ד).  הרוחץ בחמי טבריה וכו' לא יזלף ע"י עצמו מפני שמרבה הבל ומכבד את הקרקע אבל רוחץ כדרכו ועולה (שם שבת טז כ).  של בית רבן גמליאל היו מכבדין בין המיטות ביו"ט אמר ר"א בר' צדוק פעמים הרבה אכלתי בבית ר"ג ולא ראיתיו מכבדין את המטות ביו"ט אלא סדינין היו פרוסין מערב יו"ט וכשאורחים יוצאין מסלקין אותן (שם יו"ט ב יג).  נמצאת מכבד את הקרקע בשבת (ירוש' מעשר' א מח ד).  נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה (שם חגי' ג עט.).  שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו (ברכ' סג:).  מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל (מו"ק כז.).  ומכבדין אותן (את בתי הכנסת) ומרביצין אותן כדי שלא יעלו בהן עשבים (מגי' כח:).  מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית וכו' (יבמ' נט:).  כיבד וריבץ לאוצר מהו (ב"ב כ:).  מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר"ע שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה (נדר' מ.).  למה הביא עליהם (על המצריים) כנים לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים לפיכך נהפך עפרם לכנים (מד"ר שמות י).  למלך בשר ודם שנכנס למדינה מכבדין אותה ומרביצין אותה וכו' ומדליקין נרות (שם כט).  —  ובהשאלה, כִּבְּדָה האשה את הבית, קנחה אותו מקום: האשה ששמשה ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה (מקוא' ח ד).

— נִפע', נִכְבַּד, נִכְבַּדְתָּ, הִכָּבֵד, הִכָּבְדִי, אֶכָּבֵד, אִכָּבְדָה, אִכָּבֵדָה, וגם אֶכָּבְדָה, נִכְבָּד, נִכְבָּדָה, נִכְבֶּדֶת, נִכְבָּדִים, נִכְבָּדוֹת, נִכְבַּדֵּי5, נִכְבַּדֶּיהָ5, נִכְבְּדֵיהֶם,  — א) נִכְבַּד, עשה לעצמו כבוד, הראה את עצמו בכבוד, בתפארה, sich verherrlichen;  se glorifier; sew o.s. glorious: ותאמר (מיכל בת שאול בלעג בראותה את דוד מפזז) מה-נִכְבַּד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים (ש"ב ו כ).  הכה הכית את אדום ונשאך לבך הִכָּבֵד ושב בביתך (מ"ב יד י).  והיה להם לשם יום הִכָּבְדִי נאם אדני יי' (יחזק' לט יג).  עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו וְאֶכָּבְדָה6 אמר יי' (חגי א ח).  — ובתלמ': אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם (מו"ק יז.).  —  נִכְבַּד בִּפְלוֹנִי, עשה לעצמו כבוד ע"י מה שעשה לפלוני: וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם וְאִכָּבְדָה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני יי' (שמות יד ד).  וידעו מצרים כי אני יי' בְּהִכָּבְדִי בפרעה ברכבו ובפרשיו (שם יח).  — ובְתוךְ פלוני: הנני עליך צידון וְנִכְבַּדְתִּי בתוכך וידעו כי אני יי' בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה (יחזק' כה כב).  — נִכְבַּד על פני פלוני, לעיניו, שפלוני ראה זאת: בקרבי אקדש ועל פני כל העם אֶכָּבֵד (ויקר' י ג).  — נִכְבַּד עִם פלוני, יחד אתו, פלוני יהיה כבודו: ועם האמהות אשר אמרת עמם אִכָּבֵדָה (ש"א ו כב).  —  ב) נִכְבָּד, ראוי לכבוד, הכל מכבדים אותו,  geehrt; honoré;  honored : והוא נִכְבָּד מכל בית אביו (בראש' לד יט).  ליראה את השם הַנִכְבָּד (דבר' כח נח).  הנה נא איש אלהים בעיר הזאת והאיש נִכְבָּד כל אשר ידבר בוא יבוא (ש"א ט ו).  ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל משמעתך וְנִכְבָּד בביתך (שם כב יד).  מן השלשים נִכְבָּד (ש"ב כג כג).  ירהבו הנער בזקן והנקלה בַּנִּכְבָּד (ישע' ג ה).  ויהי יעבץ נִכְבָּד מאחיו (דהי"א ד ט).  ויסף עוד בלק שלח שרים רבים וְנִכְבָּדִים מאלה (במד' כב יה).  מי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נִכְבַּדֵּי7 ארץ יי' צבאות יעצה לחלל גאון כל צבי להקל כל נִכְבַּדֵּי ארץ (ישע' כג ח-ט).  — ואמר בן סירא: בין אחים ראשם נכבד וירא אלהים בעמו ב"ס גני' י כ.  יש דל נכבד בגלל שכלו ויש נכבד בגלל עשרו (שם ל).  — ובזמן עבר: יספת לגוי נִכְבַּדְתָּ (ישע' כו יה).  מאשר יקרת בעיני נִכְבַּדְתָּ ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך (שם מג ד).  — ואמר בן סירא: נדיב מושל ושופט נכבדו ואין גדול מירא אלהים (ב"ס גני' י כד).  אנשי חיל וסמוכי כֹח ושוקטים על מכונתם, כל אלה בדורם נכבדו ובימיהם תפארתם (שם מד ו-ז).  — וכמו שֵׁם: גם עלליה (של בבל) ירטשו בראש כל חוצות ועל נִכְבַּדֶּיהָ ידו גורל וכל גדוליה רתקו בזקים (נחו' ג י).  לאסר מלכיהם בזקים וְנִכְבְּדֵיהֶם בכבלי ברזל (תהל' קמט ח).  —  ואמר בן סירא: רבים נשאים נקלו מאד וגם נכבדים נתנו ביד (ב"ס גני' יא ו).  — ובסמי' *נִכְבַּד העם, שהעם מכבדהו: נכבד עמו ואהוב עושהו המושאל מבטן אמו נזיר יי' בנבואה שמואל שופט ומכהן שם מו יג.  — ונהוג כמו °תאר של דרך ארץ לאדם: ומקודם שנים שמענו שמע השר הנכבד החכם כ"ר יהודה אביך (אגר' הרמב"ם לר"ש א"ת).  היקר הנכבד החכם כבוד רבי מאיר (שם).  שבתוך הספינה שם נמצא הנכבד אבי אל מפצל בן הנכבד אבי אלרצ'א (הוא, שו"ת פאר הדוק קנג).  ימצא שם יהודי אחד עומד בתורפיאה המקום אשר במדינת קלברייא שמו נשתרוק דשטבירי וזה הנכבד נשתרוק הנ"ז היה מקדם מהארץ הזאת (תשו' ר"נ גירונדי לט).  — וגם לדברים לא בע"ח: והגיעו כתבי הישיבה הנשאה הנכבדת המשכלת יתמיד האל את מעלתה (אגר' הרמב"ם לר"ש א"ת).  ונזכיר מה שידענו מאסורו בקצור מבלתי שנדקדק במה שבא בכתיבתו הנכבדת אומר שהוא הביא הקדמות והוליד מהם שהוא מותר (שמואל הלוי, תשו' על פסק הרמב"ם).  — ולדברים לא בע"ח במשמ' חשוב: הנה זה המאמר הנכבד מורה על מה שרמזו רז"ל (רש"ט שפרוט, פרד' רמונ' כט).  — ג) במשמ' רב הכמות, reich an; copieux; abundant: באין תהמות חוללתי באין מעינות נִכְבַּדֵּי8 מים (משלי ח כד).  — נִכְבָּדוֹת, עי' ערך נִכְבָּדָה. 

—  פֻע', כֻּבַּד, מְכֻבַּד,  — שכִבְּדוּהוּ, שעשו לו כבוד, geehrt s.;  être honoré;  be honored : ריש וקלון פורע מוסר ושמר תוכחת יְכֻבָּד (משלי יג יח).  נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יְכֻבָּד (שם כז יח).  וקראת לשבת ענג לקדוש יי' מְכֻבָּד (ישע' נח יג).  — ובתו"מ: איזהו מכובד המכבד את הבריות (אבות ד א).  בא (שבט יהודה) להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה (מד"ר במד' יג).  — ומכֻבד על פלוני, שפלוני מכבדהו: כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות (אבות ד ו).  — ומצוי בסהמ"א: הם אנשי אחותינו ומכובדים עלינו (ר' חסדאי להכוזרי).  — ובמשמ' *אדם אמיד, חשוב: המשרת את אשתו על ידי שליש וכו' נותן לה מעה כסף לצרכיה וכו' במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו (כתוב' ה ח-ט).  — ודבר מכֻבד, טוב ויפה ונאה: אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד אין צורך לומר מן המכובד לבזוי (ירוש' מו"ק ב פא:), ועי' ד. כָּבֵד.

— הִפע', הִכְבִּיד, הִכְבַּדְתְּ, הִכְבַּדְתִּי, הִכְבַּדְתִּים, הִכְבִּידוּ, מַכְבִּיד, הַכְבֵּד, לְהַכְבִּיד, וַיַּכְבֵּד,  — א) עשה שיהיה כָּבֵד, שיהיה כמשא גדול: גדר בעדי ולא אצא הִכְבִּיד נחשתי (איכ' ג ז).  הוי המרבה לא לו עד מתי וּמַכְבִּיד עליו עבטיט (חבק' ב ו).  —  והָעֹל וכדומה, בהשאלה: אביך הִכְבִּיד את עֻלנו ואתה הקל מעלינו (מ"א יב י).  קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הִכְבַּדְתְּ עֻלך מאד (ישע' מז ו).  — ובלי השם עֹל, הִכְבִּיד עָלָיו, הטיל עליו מס כבד וכדומה: והפחות הראשונים אשר לפני הִכְבִּידוּ על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים (נחמ' ה יה).  — והִכְבִּיד בדבר פלוני, בהדבר עשה העֹל וכדומה קשה: בלשון שהכבדת בו בלשון אני מתכבד (תנחומא וירא יב).  — הִכְבִּיד את לִבּוֹ, הקשה ערפו, לא שמע בקול המצוה: כי אני הִכְבַּדְתִּי את לבו (של פרעה) ואת לב עבדיו (שמות י א).  וירא פרעה כי היתה הרוחה וְהַכְבֵּד את לבו ולא שמע אלהם (שם ח יא).  וַיַּכְבֵּד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם (שם כח).  — הִכְבִּיד אָזְנוֹ, עשה שתהיה אזנו כְּבֵדָה, שלא תשמע, ובמוסריות, שלא יקבל מה שמדברים לו: השמן לב העם הזה ואזניו הַכְבֵּד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו (ישע' ו י).  וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הִכְבִּידוּ משמוע (זכר' ז יא).  — ב) הִכְבִּיד את פלוני, עשהו רב הכמות, נכבד, עשיר: והרבתים ולא ימעטו וְהִכְבַּדְתִּים ולא יצערו (ירמ' ל יט).  — ג) הִכְבִּיד, כמו פ"ע, עשה דברים כבדים, גדולים, קשים: כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הִכְבִּיד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים (ישע' ח כג).  — ד) *הִכְבִּיד, נעשה כָּבֵד, הִכְבִּיד החולה, נעשתה מחלתו חזקה, עזה, מסֻכנת: המכה את חבירו ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת (נזיר ט ד).   וכשהיה ר"ש בנו של ר' עקיבא חולה ולא ביטל בית מדרשו אלא פקדו (את בנו החולה) ביד שלוחו בא הראשון ואמר לו נטען אמר להן שאלו עד שבא השני ואמר לו הכביד החזירן לת"ת בא השלישי ואמר לו גוסס (שמחות ח).  — *הִכְבִּידוּ השערות, נעשו רבות, ארוכות, צפופות: נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער (נזיר א ב).  תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים (מו"ק יז:).  — ה) בחכמת הלשון, °הִכְבִּיד אות, עשה אותה כבדה, הדגישהּ: ויש שיכבידו העברים הריש בקצת המקומות אע"פ שיכבד עליהם זה ברב המקומות (הרקמה, שער כב).

— הִתפ', הִתְכַּבֵּד, *נִתְכַּבֵּד,  — א) נאסף והתקבץ במספר רב וצפוף יחד, sich anhaüfen;  s'amasser; to amass : מי מצור שאבי לך חזקי מבצריך וכו' שם תאכלך אש וכו' הִתְכַּבֵּד כילק הִתְכַּבְּדִי כארבה הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גובי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים (נחום ג יד-יז).  — ב) הראה את עצמו כאלו הוא מכֻבד, חשוב ועשיר: טוב נקלה ועבד לו מִמִּתְכַּבֵּד וחסר לחם (משלי יב ט).  — ואמר בן סירא: טוב עובד ויותר הון ממתכבד וחסר מזון (ב"ס גני' י כז).  — ג) *עשה לעצמו כבוד, חשב דבר לו לכבוד,  sich ehren; s'honorer;   to honour o. s : אל תתכבד בקלון אביך כי לא כבוד הוא לך (ב"ס גני' ג י).  המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן (ירוש' חגי' ב עז ג).  התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי ישראל (ברכ' ס:).  שאלו תלמידיו את ר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חברי (מגי' רח.).  (מה שנאמר בכתוב) ואושר בארץ (הכונה היא) שיהו הכל מתכבדין בו (נדר' מ.).  הואיל וראויה (החתיכה) להתכבד בה לפני האורחים (חול' ק.).  אלו (השבטים והשוטים) לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולהתכבד (מד"ר במד' יג).  — והתכבד עִם פלוני: אני נותן את בתי בכתובתה במדינה אחרת  שתתכבד עם בעלה ביפיה ובחמדתה שהיא בת מלך (מד"ר שה"ש, כרם היה).  — ד) *שוּק מִתְכַּבֵּד, שמכבדים אותו, שמטאטאים ומנקים אותו, gefegt w.;  être balayé;  be swept : עשו אותה (את האשה) כמבוי שהוא מתכבד ושטף של גשמים עובר בו (ירוש' נדה א מח ד).  הואיל ושוקי ירושלם עשויין להתכבד בכל יום (פסח' ז.).

— הָפע', °הָכְבַּד, °מוכבד, — עי' ד. כָּבֵד.