א. כִּבְשׁוֹן
*, ש"ז, מ"ר כִּבְשׁוֹנוֹת, כמו כִּבְשָׁן 1: מרחיקין את הכבשונות 2 מן העיר חמשים אמה (תוספתא ב"ב א י). ואין עושין בה (בירושלם) אשפתות ואין עושין בה כבשונות ואין עושין בה גנות ופרדסות (ב"ק פב:). נאמנין על כלי חרס גסין לקודש וכל כך למה שאין עושין כבשונות בירושלם (חגי' כו.). היוצר הזה משקיע כבשונו מה שמשקיע ראשון הוא אחרון (מד"ר קהל', דור הולך). היוצר הזה כשהוא בודק את כבשונו ואינו בודק הקנקנים הרעועים (מרפא לנפ' יח).
1 נשתנה קול הפתח הארוך לקול החולם עפ"י הנטיה הכללית של הלשון העברית.
2 כך בנוסח' הדפוס, ובכ"י ארפ' הוצא' צוק"מ: כבשנית.