ש"נ, שִׁפְחַת, שִׁפְחָתִי, שִׁפְחָתְךָ, שִׁפְחָתֶךָ, שִׁפְחָתֵךְ, שִׁפְחָתֹו, שִׁפְחָתָהּ, מ"ר שְׁפָחֹת, שְׁפָחוֹת, שִׁפְחֹתֶךָ, שִׁפְחוֹתֵיכֶם, שִׁפְחֹתָיו, — אָמָה, Sklavin; esclave; slave: ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים וּשְׁפָחֹת ואתנות וגמלים (בראש' יב יו). מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור הַשִּׁפְחָה אשר אחר הרחים (שמות יא ה). ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שִׁפְחָה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה (ויקר' יט כ). והתמכרתם שם לאיביך לעבדים וְלִשְׁפָחוֹת ואין קנה (דבר' כח סח). ואת עבדיכם ואת שִׁפְחוֹתֵיכֶם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו (ש"א ח יה). הנה אמתך לְשִׁפְחָה לרחץ רגלי עבדי אדני (שם כה מא). והלכה הַשִּׁפְחָה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד (ש"ב יז יז). העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים וּשְׁפָחוֹת (מ"ב ה כו). והתנחלום בית ישראל על אדמת יי' לעבדים וְלִשְׁפָחוֹת (ישע' יד ב). לשלח איש את עבדו ואיש את שִׁפְחָתֹו העברי והעבריה חפשים (ירמ' לד ט). וגם על העבדים ועל הַשְׁפָחוֹת בימים ההמה אשפוך את רוחי (יואל ג ד). — ושפחה של אשה: ולה שִׁפְחָה מצרית ושמה הגר (בראש' יו א). בא נא אל שִׁפְחָתִי אולי אבנה ממנה (שם שם ב). הנה שִׁפְחָתֵךְ בידך עשי לה הטוב בעיניך (שם שם ו). הגר שִׁפְחַת שרי אי מזה באת ואנה תלכי (שם שם ח). ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו לְשִׁפְחָה (שם כט כד) . הנה אמתי בלהה בא אליה וכו' ותתן לו את בלהה שִׁפְחָתָהּ לאשה (שם ל ד). ויקח את שתי נשיו ואת שתי שִׁפְחֹתָיו ואת אחד עשר ילדיו (שם לב כג). כעבד כאדניו כַשִּׁפְחָה כגברתה (ישע' כד ב). הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שִׁפְחָה אל יד גברתה כן עינינו אל יי' אלהינו (תהל' קכג ב). תחת שלוש רגזה ארץ וכו' תחת שנואה כי תבעל וְשִׁפְחָה כי תירש גברתה (משלי ל כג). — ושִׁפְחָה, במ"י ת' מ"ר במשמ' שְׁפָחוֹת הרבה: ויהי לי שור וחמור צאן ועבד וְשִׁפְחָה (בראש' לב ו). — ובטוי של ענוה והכנעה לפני אדם נכבד: תמצא שִׁפְחָתְךָ חן בעיניך (ש"א א יח). ועתה הברכה הזאת אשר הביא שִׁפְחָתְךָ לאדני (שם כה כז). הנה שמעה שִׁפְחָתְךָ בקולך (שם כח כא). והנה קמה כל המשפחה על שִׁפְחָתֶךָ (ש"ב יד ו). אין לְשִׁפְחָתְךָ כל בבית (מ"ב ד ב). אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שִׁפְחָתְךָ (רות ב יג). — ובתו"מ: אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת (עירוב' ה ה). ומזכה להן על ידי בנו ובתו בגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו, אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים (שם ז ו). והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן (יבמ' ז ה). וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה (שם יא ב). הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים (כתוב' א ב). רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת כמה היתה יפה וכמה היא יפה (שם ג ז). אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר (שם ה ה). ממזר שנשא שפחה הולד עבד (קידוש' ג יג). מרבה שפחות מרבה זמה (הלל, אבות ב ז). אשם שפחה חרופה (זבח' ה ה). איזו היא שפחה, כל שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין וכו' דברי ר"ע, רבי ישמעאל אומר זו היא שפחה ודאית (כרית' ב ה). שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר הנביאים (מכי' מסכתא דשירתא ג). האומר לחבירו שפחה  וולדנית אני מוכר לך בניה משביחין אותה (ירוש' ב"ק ה ו). מעשה בטביתה שפחתו של רבן גמליאל וכו' (ירוש' נדה ב א). האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד הולד כמותה (קידוש' סט.). ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו (סנה' לט.). מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת (שם צט:). הבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחת מהו (ר' חנינא טירנאה, כרית' ט). — ושׂפח וכו'1 עשאן שפחות מכודנות ומהן משעבדן (מד"ר ויקר' טז) . הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה וכו' לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות (תנחו' ויצא ח). ושרה כשבאו המלאכים לבשרה והניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות (פסיקת' רב', ותאמר ציון, קמנ:). — ובסהמ"א: גם בהשאלה: להלכד ביד הרומיים כאחד העבדים המשוחררים או כאחת השפחות הנחרפות (יוסיפון עא). תרבה להתרומם השפחה על אדונתה (ר"ח, שבת לב.). להשיג לסוד חכמה אשר לו שאר חכמות שפחות2 ומראש לוקחו לעבודתו (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 3) . כי הקודמות הצעות אל זו הנזכרת, וסולם לעלות אל זו האחרת, ותהיינה שפחות לשרת זו הגברת (שם, 9). — ואמר המשורר: ועלית עלי תבל כאלו נתנה אל לך שפחה חרופה (רשב"ג, זרועי, ביאליק-רבניצקי ב, 124).