*, 1, ככיי, כָּכִי, ש"ז, — המוח הרך הלבן הספוגי שבתוך הקנה, Mark; moelle, vif; marrow: שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את כל הככיי2 (כלים יז יז). שפופרת מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב ר' יהודה אומר משיוציא הככיי3 שבתוכה (תוספתא ש o ב"מ ז יב). התבואה שבחלון וככיי4 שיש בה ממש (אהל' יג ה).
1 משק' שָׂדַי, ולא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.
2 כך גרסת הספרים, וכן גרסת רה"ג והרמב"ם, וכן העיד הר"ש כי כך הגרסה בכל הספרים המדויקים. והביא הערוך כנראה מרה"ג פרוש: יש בתוך הקנה קליפות ושמן ככיי. ע"כ. וכן הרמב"ם: וכל הככיי ר"ל כל מה שבתוכו מהמוח הלבן אשר תמצאו בתוך הקנה. ע"כ. וכן הר"ש ושאר המפרשים. ואעפ"י שלא נודע לנו מקור מלה זו וגם צורתה קצת נותנת מקום לפקפק, בכ"ז הסכמת כל רבי הלשון האלה מספקת להחליט לה משמ' זו.
3 כך בנוסח' התוספתא שהביא ר"ש במשנ' כלים שהובא בפנים. בנוסח' הדפוס' וכ"י ארפ' הוצ' צוק"מ: משיוציא את הזכר מתוכה.
4 כך בנוסח' הדפוס', וכן בנוסח' הרמב"ם. ורה"ג: כבאי, ופרש קורי עכביש. אבל הרמב"ם פרש גם ככיי זה מלשון ככיי שבמשנ' כלים, ואמר: וכבר התבאר בי"ז מכלים שהככי הוא האריג הדק הלבן אשר ימצא בתוך הקנה הגדול והוא כמו אריגת העכביש והוא יקרא ככי. ע"כ. וכן הר"ש.