1, ש"ז, (ופעמים ישמש גם בלשון זכר), סמי' כִּכַּר, מ"ז כִּכְּרַיִם, בהפס' כִּכָּרָיִם, מ"ר כִּכָּרִים, כִּכָּרוֹת, סמי' כִּכְּרֵי, כִּכְרוֹת, — א) מקום נמוך באדמה, Niederung; bas-fond; low ground, —  ובפרט כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, מדרום בבקעת יריחו וסביבותיה ומצפון ממול צרתן:  וישא לוט  את עיניו וירא את כל כִּכַּר הירדן כי כלה משקה וכו' ויבחר לו לוט את כל כִּכַּר הירדן וכו' ולוט ישב בערי הַכִּכָּר ויאהל עד סדם בראש' יג י-יב.  ויאמר (המלאך ללוט) המלט על נפשך אל תבט אחריך ואל תעמד בכל הַכִּכָּר ההרה המלט שם יט יז.  וישקף על פני סדם ועמרה ועל פני ארץ הַכִּכָּר שם כח.  ואת הנגב ואת הַכִּכָּר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער דבר' לד ג.  וירץ אחימעץ דרך הַכִּכָּר (ממול הר אפרים) ויעבר את הכושי ש"ב יח כג.  בְּכִכַּר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה בין סכות ובין צרתן מ"א ז מו. — והגי הצר בקרקע העיר ירושלם שהוא מפלש מצפון לדרום והיה מחלק העיר לשני חלקים, המזרחי והמערבי, ושיוסף בן מתתיה אמר שנקרא גי עושי גבינה: ואחריו החזיקו הכהנים אנשי הַכִּכָּר2 נחמ' ג כב.  ויאספו בני המשררים ומן3 הַכִּכָּר סביבות ירושלם שם יב כח.  — ב) כִּכַּר זהב, כִּכַּר כסף, כִּכַּר ברזל, זהב, כסף או ברזל במדה קצובה לשקל בו אלה המתכיות4, Talent: ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה כִּכַּר זהב ש"ב יב ל.  וימצאה (את העטרה) משקל כִּכַּר זהב דהי"א כ ב. — וכמות זהב וכסף וכדומה במשקל הככר: ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כִּכָּר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש שמות לח כד.  ויהי מאת כִּכַּר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הכִּכָּר כִּכָּר לאדן שם כז.  ויבאו אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים כִּכָּר ויבאו אל המלך שלמה מ"א ט כח.  כִּכַּר זהב טהור יעשה אתה שמות כה לט.  וישלח חירם למלך מאה ועשרים כִּכַּר זהב מ"א ט יד.  וישכר (אמציהו) מישראל מאה אלף גבור חיל במאה כִּכַּר כסף וכו' ויאמר אמציהו לאיש האלהים ומה לעשות למאות הַכִּכָּר אשר נתתי לגדוד ישראל דהי"ב כה ו-ט.  תנה נא להם כִּכַּר כסף ושתי חלפות בגדים ויאמר נעמן הואל קח כִּכָּרָיִם ויפרץ בו ויצר כִּכְּרַיִם5 כסף בשני חרטים מ"ב ה כב-כג.  ויקן את ההר שמרון מאת שמר בְּכִּכְּרַיִם6 כסף מ"א יו כד.  ואשקלה על ידם כסף כִּכָּרִים שש מאות וחמשים עזר' ח כו.  הכינותי לבית יי' זהב כִּכָּרִים מאה אלף וכסף  אלף אלפים כִּכָּרִים ולנחשת ולברזל אין משקל דהי"א כב יד.  ויתנו לעבודת בית האלהים זהב כִּכָּרִים חמשת אלפים וכו' וכסף כִּכָּרִים עשרת אלפים ונחשת רבו ושמונת אלפים כִּכָּרִים וברזל מאה אלף כִּכָּרִים שם כט ז.  ויעש את בית קדש הקדשים וכו' ויחפהו זהב טוב לְכִכָּרִים שש מאות דהי"ב ג ח.  ויקח בידו עשר כִּכְּרֵי כסף וששת אלפים זהב מ"ב ה ה.  שלשת אלפים כִּכְּרֵי זהב מזהב אופיר דהי"א כט ד. — שָׁקַל כך וכך כִּכָּרִים, שקל ונתן כסף או זהב בכך וכך משקל ככרים: שמר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או כִכַּר כסף תשקול מ"א כ לט.  ועשרת אלפים כִּכַּר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך אסת' ג ט.  ובתו"מ: אמר ר"ח שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים שיותר מששים ככרי זהב היו מוציאין בה ירוש' שקל' ד מח..  היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן עד שהוא מעמידן על אחד שם ו נ:.  והיו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א של סנהדרי גדולה כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד ריבוא ככרי זהב סוכ' נא:.  אבן יקרה היתה בה (בעטרה של דוד) ששוה ככר זהב ע"ז מד.. — ואמר הפיטן: וכמו נתן חשבון על כל, כן נתן משקל ופלס לכל, מתחיל מככר עד פרוטה קטנה, ככר הגדול כגדל שני מנה ר"א קליר, שבת שקל', אז ראית. — והמשורר אמר: ומלא אל דבר אבי לשבטו בני השיר ומקריבי קטורה, ודבר דברה זרש לקונה בככריו מתי שַּי באגורה ר"ש הנגיד, אלוה עז, קכז.  — ג) כִּכַּר לחם, מ"ר כִּכְּרוֹת לחם, כמות פחות או יותר גדולה של עיסה עשויה בצורה מן הצורות ואפויה7, Laib; miche; loof of bread : וְכִכַּר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד שמות כט כג.  והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וְכִכַּר לחם ש"א ב לו.  ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו כִכַּר לחם ליום מחוץ האפים ירמ' לז כא.  כי בעד אשה זונה עד כִּכַּר לחם משלי ו כו.  ויחלק (דוד) לכל איש ישראל מאיש ועד אשה לאיש כִּכַּר לחם ואשפר ואשישה דהי"א יו ג. — ומ"ר בסמי': תנו נא כִּכְּרוֹת לחם לעם אשר ברגלי שופט' ח ה.  אחד נשא שלשה גדיים ואחד נשא שלשת כִּכְּרוֹת לחם ש"א י ג. — ובתו"מ במשמ' זו: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר וכו' פאה ח ז.  המוציא ככר לרשות הרבים שבת י ה.  לימד על ככר שני שמטמא את השלישי סוט' ה ב.  מצא עגול ובתוכו חרס (מצא) ככר ובתוכו מעות ב"מ ב א.  לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים שם ה ט.  שבועה שלא אוכל ככר זו שבוע' ג ז.  עשרה שהיו מהלכין בדרך אעפ"י שכולן אוכלין מככר אחד וכו' ישבו לאכול אעפ"י שכל אחד ואחד אוכל מככרו וכו' תוספתא ברכ' ה כד.  אמר אחד מהן לחבירו ככר זו קרבן אם טועמו אני וכו' הריני נזיר אם אוכל ככר זו שם נדר' א ב.  אמר לו צא ואכול ככר ואתה נותן את דמיה שם ע"ז ז י.  מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך וכו' כשהיו כולם זקוקין לככר  אחד ירוש' ברכ' ו י.. והוא שתהא ככר נוגעת במגופה עצמה שם תרומ' י מז..  ככר זה (אסור) עלי כיום שמת בו אבא שם נדר' א לו ג.  אמר הככר הזה נדור ממני וכו' הריני נדור מככר זה והוא ממני שם שם ד.  היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש בבלי שם לד:.  אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם סוט' ד:.  לככר נקוב שתלוי באוירו של בית הטפש אומר מי יכול להוריד לזה מד"ר שה"ש, ראשו כתם.  האומר לחבירו ככרי זו אסורה עליך רמב"ם נדר' ה ד. — ומ"ר: שני ככרים אחד טמא ואחד טהור אכל את אחד מהם ועשה טהרות טהר' ה ו.  מקרצות נושכות זו בזו וככרין נושכין זה בזה שם א ז.  בחמשה ככרין אבל בככר אחד וכו' ירוש' נדר' לו ד.  מצילין סל מלא ככרות ואעפ"י שיש בו מאה סעודות שבת יו ג.  שואל אדם מחבירו כדי יין וכו' וכן האשה מחברתה ככרות שם כג א.  (אם מצא) ככרות של נחתום מחרוזות של דגים וכו' הרי אלו שלו ב"מ ב א.  השרץ בפי החולדה ומהלכת על גבי ככרות של תרומה טהר' ד ב.  היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין וזרקה לבין ככרות טהורין שם ט.  במה דברים אמורים בככרות של בעל הבית אבל בככרות של נחתום וכו' תוספתא טבו"י א ב.  ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות ברכ' לט:.  ככרות של בבל שנושכות זו מזו פסח' מה:. שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו סוט' מח:.  אמר רב אלמלא הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים סנה' קד..  מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה נדה ו:.  נוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים ונוטל שתי ככרות ופרוסה ומניחה בתוך השלימה ובוצע משתי ככרות ומברך קודם וכו' סדר רע"ג השלם, פסח פב יה. — ואמר הפיטן: חקור ובדוק (חמץ) אחר השרץ שאין דרכו לפרר ככריו ר"ז הלוי, אזהר' לפסח, כ"י בריט"מ. — ואמר המשורר בהשתמשו בשתי משמ' המלה: צלי אתן ענפי אלה גם מצעי אשית ככר, ואשו מסעד לבי לעד מזרק יין לא פת ככר רמב"ע, תרשיש ב נ. —  ומשל: אמר משה לפני המקום אדני כלום הגון להם שתתן להם ותהרגם אומרים לחמור טול כור של חטים ונחתוך ראשך אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול ספרי במד' צה.  רשב"י אומר ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים.  אמר להם הקב"ה לישראל אם תעשו את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות שם דבר' מ.  בעל הבית יודע כחו של ככרו ירוש' ברכ' ח יב.. — *כִּכָּר של דבֵלה, דבלה עשויה בצורת ככר: אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאילו הם תאנים אם ראוין לעשות ככר דבלה של ס' מנה שבי' א ג.  היה (אילן) אחד עושה ככר דבלה ושנים אין עושין שם ד. — ד) כִּכַּר עפרת, חתיכה שטוחה של עפרת למכסה לכלי להכביד ולדחק הנמצא בתוכו: זאת האיפה היוצאת וכו' והנה כִּכַר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה וכו' וישלך את אבן העופרת אל פיה זכר' ה ו-ח. — ובכלל °חתיכה גדולה של מתכת במשקל קצוב: ראובן היה לו עסק עופרת עם שמעון שנתן לו מעות מוקדמים כדי שיתן לו כ"כ ככרי עופרת לערך שנתפשרו ביניהם וכו' ושמעון טוען כי ראובן נתן לו כתב ידו על שפת הים שכשישבע הערל שהיה חייב לשמעון על סך הככרים שאמר שהוליך למקום המיוחד הנזכר ישלם לו סך הככרים ההם שו"ת תורת אמת צה.