1 עי' הערה לקמן.

2 ברוב הספרים רומּוּ מלא ומם דגושה, אבל בקצת ספרים חסר, ואפילו לפי הספרים שבהם הוא מלא דגש המם מעיד כי העקר הוא חסר. ועי' עוד לקמן. 

3 במלה זו כל הספרים מסכימים ואין שום שנוי בה לא בכתיב ולא בנקוד. ובדבר משמ' מלה זו, הנה השבעים ראו בה שֵׁם ותרגמוה בהשם היוני μολόχα שהוא שם צמח, ועפי"ז הגיהו קצת החדשים מלֻח במקום כֹּל. שאר התרגומים, ולג' ופשיטא, תרגמו מלה זו במשמ' א. כֹּל הרגילה, וכן המפרשים הקדמונים. החדשים התלבטו מאד בפרוש כתוב זה, והודו פה אחד כי מליצה זו, כַּכֹּל יקפצון, אם נפרש כַּכֹּל במשמ' כמו כֻּלם, אין לו שום טעם. ולכן הגיהו רובם הגהות מתחלפות בכתוב זה עד ששנוהו כמעט כלו ולא הגיהו בו אף מלה אחת כמו שהיא. במקום והֻמְכוּ הגיהו קצתם והַמַּכֶּה, ובמקום כל, הגיהו מלֻח, כמו שנזכר למעלה, ואחרים הגיהו יבול במקום כל, ובמקום יקפצון יקבצון, ואחרים הגיהו: והם ככל חציר יקטפון. כל אלה ההגהות מעידות עד כמה המליצה כמו שהיא, לפי משמ' הרגילה של כל, היא קשה ואינה מתישבת בדרך טבעי. והמפתח לפרוש כל הכתוב הוא במשמ' המלה כַּכֹּל, שאין שום ספק כי בזה צדקו השבעים שראו בו שֵׁם דבר, ומשמ' האמתית אנו למדים ממה שכתוב לפניו ולאחריו, והֻמְכוּ — יקפצון, מוכח כי הכֹּל שנזכר כאן בין שני הפעלים הוא דבר שיומך ויקפץ, והוא הכדור של משחק. ולמשמ' זו להמלה כֹּל יש גם סמך בערב'. כי הנה בלשון זו השם הכללי לכדור ולכדור-המשחק הוא כֹרה کُرة משרש כרי کرى, אבל בלשון הדבור בפרט בסוריה וא"י אומרים כֹרּה کُرَّة , בריש דגושה מן שרש כרר, ודבר ידוע הוא כי הריש והלמד מתחלפות בין שתי הלשונות תדיר, ולכן כֹּל יוכל להיות משקל זכר מכֹרַּה. ובאמת גם בערב' עצמה כבר נעשה חלוף זה, ובלשון הדבור ההמונית בסוריה וא"י אומרים להכדור גם כֹלַּה کُلَّة, אמר מחיט אלמחיט: ואלכֹלַּה ענד אלמולדינ הנה משתדירה מנ חדיד ונחוה ירמי בהא מנ אלמדפע ושי בקדר אלבנדקה מנ רח'אמ וע'ירה ילעב בהא אלצביאנ, ע"כ, ובעבר': הכֹלַּה אצל המשתמשים המלים שנכנסו בהלשון בזמן חדש הוא דבר עגל מן ברזל וכיוצא בו יזרק מן המקלע ודבר בגדל אגוז קטן מן שיש וכדומה ישחקו בו הילדים. פלישר (Fleiseher, kl. Schr. II, l, 769) סובר שחלוף זה נעשה בלשון תרקית, גלּה במקום כרּה, וממנה לקחוה הערבים וחזרו והקשו את הגימל לכף ואמרו כלה. אך אין זה מוכרח, ואין דבר בטבע הלשון הערבי' מונעת להניח כי החלוף הזה הוא ערבי, והמלה כֹּל העבר' היא אולי ראיה כי החלוף הזה הוא שֵמי. בפרוש זה א"צ להגיה את הכתוב זולתי במקום אחד: אינם במקום איננו, שהוא מוכרח מעצם הכתוב ששני הפעלים האחרים שבו הם ברבים, והפעל הראשון רֻמּוּ הוא פֻעל מן רמה במשמ' זרק, וכל הכתוב הוא תקון סופרים כעין תשובה על טענותיו של איוב על הצלחת הרשעים, ואמרו שאינם אלא ככדור שמשחק בו המשחק שירמהו ויֻמך ואחרי כן יקפץ למעלה רגע אחד, ולא יתר. ומזה ראיה כי איוב נכתב בזמן שהיה כדור המשחק נהוג גם בקרב היהודים.