1, ש"ז, מ"ר כְּלָאִים, — שה"פ מן כָּלָא, ובצרוף עם המלה בֵּית, בֵּית כֶּלֶא, מקום שכֹלאים שם אדם, משמר, בית אסורים, Gefängnis; prison: ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כֶּלֶא (מ"ב יז ד).  נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כֶּלֶא (שם כה כז).  כה אמר המלך שימו את זה בית הַכֶּלֶא והאכלהו לחם לחץ ומים לחץ (מ"א כב כז).  ונתנו אותו (את ירמיהו) בית האסור בית יהונתן הספר כי אתו עשו לבית הַכֶּלֶא (ירמ' לז יה).  מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה כי נתתם אותי אל בית הַכֶּלֶא (שם יח).  להוציא ממסגר אסיר מבית כֶּלֶא ישבי חשך (ישע' מב ז).  והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כְלָאִים החבאו (שם כב).  — ובלי השם בֵּית: ושנה את בגדי כִלְאוֹ (ירמ' נב לג).  ובתו"מ: לבית הוועד הגדול קודם לבית הכלא הקטן קודם (ד"א זוטא ו).  — ואמר המשורר: ובין בועריהם יכלו ימיהם כגֵרים וגרי כְלָאִים (רמב"ע, לאנשי אמת, כ"י בודל').  — ובמליצה בהשאלה לכיס הנצנים קודם שיפתח ויצאו העלים: כל ציץ חדש לזמן חדש יצא שוחק לקראת בואו, אך לפניהם שושן עבר מלך כי על כל הורם כסאו, יצא מבין משמר עליו וישנה את בגדי כלאו (רמב"ע, דיואן, כ"י בודל').