פ"י, כָּלְאָה, כָּלְאוּ, כָּלוּא, כָּלֻא, עת' אֶכְלָא, תִּכְלָא, תִּכְלָאִי, לִכְלוֹא, בכנ' כְּלָאוֹ, כְּלָאֵם, — כָּלָא דבר, החזיק הדבר במקום ומנעהו מלצאת מן המקום ההוא, zurückhalten, verhindern; retenir, empêcher; restrain, hold in: אדני משה כְּלָאֵם (במד' יא כח), שים אותם בכֶּלֶא. וירמיהו הנביא היה כָלוּא בחצר המטרה אשר בית מלך יהודה אשר כְּלָאוֹ צדקיהו מלך יהודה (ירמ' לב ב-ג). — ובכלל כָּלוּא בבית: הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו כָּלֻא ולא אצא (תהל' פח ט).— כָּלָא שפתיו, מנע אותן מדבר: בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אֶכְלָא (תהל' מ י). — כָּלָא את הרוח, מנע אותו מנשב: אין אדם שליט ברוח לִכְלוֹא את הרוח (קהל' ח ח). — וכָלָא דבר מפלוני, מנעהו ממנו, לא נתנו לו: אתה יי' לא תִכְלָא רחמיך ממני (תהל' מ יב). — ובמליצה, בדברים לא בע"ח: אמר לצפון תני ולתימן אל תִּכְלָא‍ִי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ (ישע' מג ו). — וגם כמו פ"ע, כָּלָא מִדָּבָר, וגם כמו פ"י, כָּלָא דבר: על כן עליכם כָּלְאוּ שמים מטל והארץ כָּלְאָה יבולה (חגי א י). — ואמר המשורר: כפיר אמר ומשכילים לפניו לשונותם כלואות (רמב"ע, עד מה בגרון, כי"י בודל'). — והתחילו לאמר כְּלִתִנִי1 במקום כְּלָאתני, כָּלִאתִי1 במקום כָּלָאתִי: וברוכה את אשר כְּלִתִנִי היום הזה מבוא בדמים (ש"א כה לג). מכל ארח רע כָלִאתִי רגלי (תהל' קיט קא).

— נִפע', נִכְלָא, עת' יִכָּלֵא, יִכָּלְאוּ, — נעצר, חדל, פסק: ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים וַיַּכָּלֵא הגשם מן השמים (בראש' ח ב). ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש וַיִכָּלֵא העם מהביא (שמות לו ו). ואמנע נהרותיה וַיִּכָּלְאוּ מים רבים (יחזק' לא יה).

— הָפע', °הָכְלָא, מֻכְלָא, מוכלאים, — כמו כלוּא, כלוּאים: ויאמרו לו רעיו המוכלאים מה לך למהר לדבר זה כי לא ידעת את השאלה שתבחן בה (מעשה בוסתנאי). ויאמר המלך לך לביתך ואמור לבתך הנה פתחתיך היום וכל חביריך המוכלאים עמך (שם).