1, א) ת"ז, סמי' כְּלִיל, לנק' כְּלִילַת, — שָׁלֵם, לא חסר בו כלום, vollkommen; complet; perfect: ותיפי במאד וכו' ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כָּלִיל הוא בהדרי אשר שמתי עליך (יחזק' יו יד).  ועשית את מעיל האפוד כְּלִיל תכלת (יחזק' יו יד).  ופרשו בגד כְּלִיל תכלת מלמעלה (יחזק' יו יד).  אתה חותם תכנית מלא חכמה וּכְלִיל יפי (יחזק' יו יד).  הזאת העיר שיאמרו כְּלִילַת יפי משוש לכל הארץ (יחזק' יו יד).  את אמרת אני כְּלִילַת יפי (יחזק' יו יד).  — ב) תה"פ, במשמ' הכל, בשלֵמוּת, gänzlich; entièrement; altogether: ונשגב יי' לבדו ביום ההוא והאלילים כָּלִיל יחלף (יחזק' יו יד).  — ואמר בן סירא: טוב ורע וחיים ומות ומושלת בם כליל לשון (יחזק' יו יד).  — ג) ש"ז, קרבן שנשרף כלו ולא יאכל ממנו כלום2: ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כָּלִיל ליי' (יחזק' יו יד).  וכל מנחת כהן כָּלִיל תהיה לא תאכל (יחזק' יו יד).  ישימו קטורה באפך וְכָלִיל על מזבחך (יחזק' יו יד).  אם תחפץ זבחי צדק עולה וְכָלִיל אז יעלו על מזבחך פרים (יחזק' יו יד).  — ובהשאלה במליצה: ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כָּלִיל ליי' אלהיך (יחזק' יו יד).  — ואמר הפיטן: ושרף (אברהם) אליל, והחליף כליל, ולא שמר ברית אחים  (יחזק' יו יד).  חפצו אין בכליל ולא בתמורת ערכו, טוב לב אוהב והזהיר עלי תשובת נדכו, יעזוב רשע דרכו (יחזק' יו יד).