* 1, כמו חלחל, — פוֹעל לא נהוג.
— התפ', * הִתְכַּלְכַּל, — כמו הִתְחַלְחַל, הזדעזע מפני צרה וכדומה: עד עת עמד2 לא יופיע (האויב שמתראה לך לאוהב) ואם נמוט לא יתכלכל בשפתיו יתמהמה צר ובלבו יחשוב מהמרות עמוקות (ב"ס גני' יב יה=יו).
1 עי' הערה לקמן.
2 נוסחת חציו הראשון של הכתוב קצת קשה ומסֻפקה, והגיהו בו המפרשים החדשים הגהות מתחלפות, עכ"פ הכונה ברורה שכל זמן שאתה מצליח אין האויב מראה מה שבלבו. בחציו השני של הכתוב אין ספק כי המלה נמוט משֻבשת וצ"ל תמוט, כמו בהתרגום הארמי: ואן תפול, וכן בתרגום היוני, וכן בנוסחה השניה של הגליון. ובמקום הפעל יתכלכל נאמר בהתרג' הארמי: לא מצא אנת חילה. והנה הכונה אינה ברורה, עכ"פ נראה שבמקום הפעל יתכלכל היה לפני התרגום הארמי פעל שהיה אפשר לפרשו במשמ' כח ועז. וכן התרגום היוני, ולפי הענין אפשר שהיה פה דבור כעין לא יחזיק בך, וכזה נראה מהנוסחה השניה של הגליון: ואם תפול לא יפול להצילך. בנוסחה זו קצת קשה הפעל יפול השני, לפי מה שנראה לכאורה שגם הוא עתיד מן נפל, שאין זו לשון טבעית לאמר נפל להצילך במשמ' מהר וכדומה. אבל, אולי אין יפול זה עתיד מן נפל אלא עתיד מן פלל, שהפִעֵ' ממנו בא במקרא: מי פִלל, לא פללתי, וזה עתיד מן הקל וצריך לקרא יָפֹל, והכונה בהמלים לא יָפֹל להצילך — לא יחשב ולא ימצא לנכון להצילך. והנה לו היה כתוב כאן ואם תמוט לא יכלכל היה אפשר לפרש כלכל זה במשמ' חזק, כמו החולה לא יכלכל, יכלכל מחלהו, אבל בהתפעל אין למליצה זו כונה טבעית אלא אם נפרש הפע' התכלכל במשמ' קרובה לדאגה, אכפת, או במשמע' עוד יותר חזקה כמו ותתחלחל המלכה.