ב. כִּלְכּוּל

*, ש"ז, — שה"פ מן *ג. כִּלְכַּל, שערות שצומחות על הרַקּוֹת: סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ר' יהודה אומר כדי לסוד כלכול1 ר' נחמיה אומר כדי לסוד אנדיפי (שבת ח ד).  כשבאתי והרציתי דברים לפני ר' עקיבא אמר לי כילכול (זה שאמר בן שלקית עד שתכלכל התינוקת) איני יודע (תוספתא נדה ו ו).



1 כך בכ"י וכן במשנ' שבמשנ' ובמשנ' שבירוש' וכן בגמ' שם דף פ.  ובגמ' נזיר דף ג.  וכן בערוך וברא"ש, ובמשנ' שבגמ' כלכל.  ושאלו בגמ' שם: מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צידעא ובת צידעא.  ופרש ר"ח: בלשון ישמעאל אצדג והוא מקום מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שער של בנות עד סוף הפנים סדין אותו בסיד ונקרא כלכול וסדים מצידו מקום אחד דק כמו חוט ונקרא בת צירעא.  ע"כ.  וכן הערוך, והביא עוד פרוש: פירוש כלכול צידעא שקורין בלעז טינפל"א אנדיפי בת צידעא לסוף הפדחת סכין שלא יהו שערות שיהא מצחן גדול (ערוך ערך אנדיפי).  ולא נתברר מקור מלה זו, ועי' *ב. כלכל.

חיפוש במילון: