*1, פ"י, כֹּסֵס, —  כָּסַס דבר יבש בשִׁנָּיו, חתכו ולעסו, zerkauen; grignoter; grind:  קונם גריס או חטה שאיני טועם מותר לכוס היין (נדר' ו י).  הכוסס חטים (תוספתא ברכ' ד ו). הכוסס את האורז (שם ז).  הכוסס חטים של תרומה (ירוש'  שבת יד יד ד).  וכן הוא שביקש לוכל תרדין חיין או לכוס חטין חיות (שם שבי' ח לח.).  אדם מביא חיטין חיטין כוסס פשתן פשתן לובש (יבמ' סג.).  (אמר קונם) גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל גריס גריסין שאני טועם אסור בין לבשל בין לכוס (נדר' נג:).  אכלה שום וראתה ואכלה בצלים וראתה כססה פלפלים וראתה (נדה סג:).  העכברין כוססין ומקרטמין דברים שאין אדם ולא עוף ולא בהמה כוססין אותן (ערוך, ערך גנס).  שעושין אותה כעכין יבשין וכוססין אותה בבית המשתה (שם, ערך כסן א).  כי מעט (השנים) הטחינה כלומר שלא יוכלו השנים לשחוק ולכסוס המאכל כי אם מעט (שרשי רד"ק, מעט).