פ"ע, אֶכְעַס, יִכְעַס, לִכְעוֹס — כָּעַס פלוני, היה בְּכַעַס: והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אֶכְעַס עוד (יחזק' יו מב).  ויהי כאשר שמע סנבלט כי אנחנו בונים את החומה ויחר לו וַיִּכְעַס הרבה וילעג על היהודים (נחמ' ג לג).  וַיִּכְעַס אסא אל הראה (שדבר לו דברים קשים) ויתנהו בית המהפכת (דהי"ב יו י).  גם כל ימיו בחשך יאכל וְכָעַס הרבה וחליו וקצף (קהל' ה יו).  רשע יראה וְכָעָס1 שניו יחרק ונמס (תהל' קיב י).  — ובתו"מ: ארבע מדות בדעות נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד נוח לכעוס וקשה לרצות רשע (אבות ה יא).  הדבר דומה לאדם שכעס על בנו וטרדו מביתו (מכי' בשלח ב ג).  למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך לו הבן ההוא אצל אוהבו של מלך אמר לו צא ובקש לי מאבא (ספרי במד' פו).  אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס (ברכ' ו:).  שהיה (בלעם) יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה (שם ז.).  אמר להן הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט (שם).  אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם (שם כח:).  משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה (שם לב.).  נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך קפץ וברך על הפרגיות לגלג עליו חבירו כעס בר קפרא אמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס (שם לט.)  ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומנחתו (שם סא:).  כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור (שם סג:).  טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה עם הרשעים בעוה"ז (שבת ל:).  כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו (פסח' סו:).  כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו (שם).  שלשה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו (שם קיג:).  רבש"ע עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות כעסת עליהם אינן יכולין לעמוד השפעת עליהם טובה אינן יכולין לעמוד (תענ' כג.).  דור שאבות מנאצים להקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים (כתוב' ח:).  כשכועס עליה (הבעל על אשתו) אומר לה טלי כתובתיך וצאי (שם פב:).  שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר (קדוש' עא.).  אמר לו אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והניח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך (גיט' ע.).  א"ר יונתן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו (נדר' כב.).  למלך ב"ו שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אבא כששמע המלך על מי הוא כועס על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס (ע"ז נד:).  אמר הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק (סנה' קג.).  א"ר יוחנן מתחילה עשה לו (מנשה להפסל) פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ד' פרצופים כדי שתראה שכינה ותכעוס (שם:).  ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו (תמור' טז.).  א"ר הונא בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה (מד"ר ויקר' יג).  כשבאו המרגלים והוציאו דבה על הארץ כעס עליהם משה (שם במד' כב).  ואמר יהושע לפני הקב"ה רבש"ע בשביל אלו כעסת על בניך הרי הם נתונים לפניך (שם).  למלך שהיו לו שני בנים כעס על הראשון נטל את המקל וחבטו והגלהו (שם איכ', פתיח').  ישראל באים לידי סרחון והקב"ה כועס עליהם ומביא עליהם מרדות והם באם לידי חיסרון (פסיק' רבתי יא).  אפילו נטלו (הוריו) כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם (רמב"ם, ממרים ו ז).  — ואמר החכם: הכועס אין לו עינים וכל דבר האמור או עשוי מתוך כעס אי אפשר שיהיה בצדק (ר"א מודינא, צמח צדיק יא).  בג' דברים נתנהג עם הכועס לשון רכה שתיקה וההפרד מאצלו (שם). — ופָעו', *כָּעוּס, כְּעוּסָה, כְּעוּסִים, כְּעוּסוֹת: עלה לו (משה) אצל הקב"ה כעוס אמר לו בניך חוטאין וכו' עשה עצמו כאילו כעוס על ישראל (מד"ר דבר' ג). — ובסהמ"א: אין לאדם להרבות שיחה אפילו עם במקור נדפס "אם".  אשתו אלא אם צריך לארצויה כגון שהיא כעוסה ובא לרצותה (ר"ח חגי' ה:).   שהיה כעוס ומתכוין להקניטו (רש"י שבת קכא:).  ועל זה היה כעוס וזעוף (ר"י קמחי, הגלוי עא).  אחר השלשה ימים בא החכם והראה עצמו כעוס ובפנים זועפות (שבט יהודה לב).  שיהא האדם מראה את עצמו כעוס ובעל דברי ריבות (המאירי משלי יג י). — ופנים כְּעוּסוֹת: אמר לו הקב"ה (למשה) לא כך התניתי עמך כשיהיו פניך כעוסות יהיו פני מרצין את פניך וכשיהיו פני כעוסות יהיו פניך מרצין את פני (מד"ר שמות מה).

— פִע' כִּעֵס, פ"י, כִּעֲסוּנִי, כִּעֲסַתָּהּ, — גרם לו כַַַּעַס: הם קנאוני בלא אל כִּעֲסוּנִי בהבליהם (דבר' לב כא).  וְכִעֲסַתָּה צרתה גם כעס בעבור הרעמה (ש"א א ו).

— הִפע', הִכְעִיס, הִכְעַסְתָּ, הִכְעַסְתִּי, הִכְעִיסוּ, לְהַכְעִיס, מַכְעִיסִים, יַכְעִיס, יַכְעֵס, תַּכְעִיסוּ, יַכְעִיסוּ, יַכְעִסוּ, הִכְעִיסוֹ, הִכְעִיסוּנִי, הַכְעִיסֵנִי, לְהַכְעִיסוֹ, אַכְעִיסֵם, תַּכְעִיסֶנָּה, יַכְעִיסוּהוּ, יַכְעִסֻהוּ — הִכְעִיס את פלוני, כמו פִע', גרם לו כַּעַס: בכעסו אשר הִכְעִיס את יי' (מ"א יה ל).  הִכְעִיס אפרים תמרורים (הוש' יב טו).  ועשיתם הרע בעיני יי' אלהיך לְהַכְעִיסוֹ (דבר' ד כה).  כי תעשו הרע בעיני יי' לְהַכְעִיסוֹ במעשה ידיכם (שם לא כט).  יקנאהו בזרים בתועבת יַכְעִיסֻהוּ (שם לב יו).  ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אַכְעִיסֵם (שם כא).  ויעזבו את יי' אלהי אבותם וכו' וילכו אחרי אלהים אחרים וכו' וישתחוו להם וַיַּכְעִסוּ את יי' (שופט' ב יב). מדי עלתה בבית יי' כן תַּכְעִיסֶנָּה ותבכה ולא תאכל (ש"א א ז).  ותעשה לך אלהים אחרים ומסכות לְהַכְעִיסֵנִי (מ"א יד ט).  יען אשר עשו את אשריהם מַכְעִיסִים את יי' (שם יה).  אל הכעס אשר הִכְעַסְתָּ ותחטא את ישראל (שם כא כב).  ויעבד את הבעל וישתחוה לו וַיַּכְעֵס את יי' אלהי ישראל (שם כב נד).  ויתמכרו לעשות הרע בעיני יי' לְהַכְעִיסוֹ (נ"ב יז יז).  יען אשר עשו את הרע בעיני ויהיו מַכְעִיסִים אתי (שם כא יה).  אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים למען הַכְעִסֵנִי בכל מעשה ידיהם (שם כב יז).  והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הַכְעִיסֵנִי האתי הם מַכְעִסִים נאם יי' הלוא אתם (ירמ' ז יח-יט).  אשר עשו להם לְהַכְעִסֵני לקטר לבעל (שם יא יז).  ולא תַכְעִיסוּ אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם (שם כה ו).  ותרבי את תזנתך לְהַכְעִסֵנִי (יחזק' יו כו). — והִכְעִיס הַלֵּב: וְהִכְעַסְתִּי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים (יחזק' לב ט). — והִכְעִיס לנגד פלוני: כי הִכְעִיסוּ לנגד הבונים (נחמ' ג לז). — ואמר בן סירא: כי מזיד בוזה אביו ומכעיס בוראו מקלה אמו (ב"ס גני' ג יו). — ובתו"מ: שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול (אבות ה ב).  היו מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו וכו' לא הושיען כבני אדם שהם עתידין להכעיס אלא כבני אדם שאינם עתידין לבגוד בו עולמית (מכי' יתרו, בחדש א).  יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסים מן העולם (ספרי במד' קיז).  למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאי מה עשה המלך נטע לו פרדס וכו' ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו (ירוש' ברכ' ב ה ג).  כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי (סנה' קג:).  אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם (שם קח.).  כאן במומר אוכל נבילות לתיאבון כאן במומר אוכל נבילות להכעיס (ע"ז כו:).  אוכל נבילות להכעיס מין הוא (שם).  למלך שהיה לו בן והכעיסו וגזר עליו גזירה קשה (מד"ר שמות כא).  אמר לו הקב"ה למשה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני (שם במד' כב).  ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי (שם).  למלך שכעס על אשתו טרפה והוציאה מביתו שמעו בו השושבינין וכו' והלכו אצלה ואמרו לה עד אימת את מכעסת אותו (שם דבר' א).  אמר לו הקב"ה (למנשה) הא רשע בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי (שם ב).  (מי) שעושה רצון יוצרו מכעיס את יצרו (שם רות, באשר תמותי).  אם כן (עשה הקב"ה) למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו (שם איכ', על הר ציון).  אמר (חזקיהו) לפניו רבש"ע חזרתי על רמ"ח איברים שיצרת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחד מהן (שם קהל', כי ברוב). — והִכְעִיס לפלוני, כמו את פלוני: שכן בימי הושע הכעיסו להקב"ה (שם במד' ב).

— הִתפ', * הִתְכָּעֵס, — התחיל לכעֹס: למלך שבנה פלטין ע"י אדרכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתכעס לא על אדרכל מד"ר בראש' כז. — ובסהמ"א: וזכרו החכמים שהמתכעס אינו טועם מה שאוכל ואינו משכיל מה שעושה חייו ימאס גופו נמס ישנא לעצמו ימאסוהו חבריו רי"א, נחל' אבות ה.