°, ת"ז, — מטבע הכעסן: רמז בו אל הכח הכעסני וכו' שמדרגת הכח הכעסני יותר עליונה ממדרגת הכח התאוני (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ). וזו המדה (האכזריות) מגונה עד מאד מעוטה ורובה ותהיה כשתחזק הנפש הכעסנית על האדם (תקון מדות הנפ' לה). והנפש האחרת אשר יקראו אותה הראשונים הכעסנית אמנם חוברה אליך מפני שתתגבר עמה על הנפש המתאוה (המעל' לרש"ט פלקיירא ב). וצאת מהאמצעות אי אפשר לה מבלתי שתחזק בכח הכעסני כי הגבורה והכח לזו הנפש והקש הנפש הכעסנית אצל המדברת כהקש כלב האדם הצייד אל הצייד (שם). והרע (יוצא) אם מכחו הכעסני או המתאוה או זולת זה (אמונה רמה ו ב). ולכן גזרו שכל המדות המעולות הנכללות בכח המתעורר המתחלק בכלל אל הכח התאוני והכעסני אינם רק כסולם לעלות אל המעלות השכליות (ראש' דעת לר"מ אלבילא ג א). — ואשה כַּעֲסָנִית: וצריך שיבחרו לו (להילוד) מינקת שתהא נערה בינונית וכו' ולא כעסנית ולא דואגת לפי שרוע הלב היא סבה להפסד החלב (מ' אלדבי, ש"א ה). — וכמו שֵׁם: ויגער בכעסני (בכח הכעסני) ובתאוני מהטות החפצי והגיעו והטרידו במה שיש אצלם מהכעס והתאוה (כוזרי ג ה). וזאת הרוח המתגברת והיא הכעסנית והנשמה היא העליונה (ראב"ע, יסוד מורא ז).