1, ש"ז, מ"ר כֵּפִים, — א) צור שיש בו נקרה, מערה, hohler Fels; rocher creux; hollow rock: מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים וּבַכֵּפִים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש (ירמ' ד כט). מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וְכֵפִים (איוב ל ה-ו). — ואמר המשורר: לשמעו נבהלו אנשי תעודה ובצור הובאו יחדיו וכפים (רמב"ע, גדודי ליל, כ"י בודל'). — ב) *כמו כִּפָּה, Gewölbe; voûte; arc; vault: וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגנה אחת על גביו ונפחת הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין (ב"מ י ד). וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה כיפין ע"ג כיפין וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום (פרה ג ו). הכיפין פטורות (ממזוזה) ר' מאיר ורבי יהודה מחייבין אבל הכל שוין שאם היה הבנין מלמטה והכיפין מלמעלה הרי אלו חייבות במזוזה (מסכ' מזוזה א). — ובהשאלה, *כִּפֵּי הגל, כשהגל מתנשא באויר וחוזר ונתך הוא עושה באמצעיתו כעין כֵּף: וכיון שנטבלו רגלי הכהנים במים עמדו מי הירדן במקומן וכו' שהיו המים נגדשין למעלה כיפין על כיפין שלש מאות מיל וראו אותן כל מלכי האומות תוספתא סוט' ח ג, ירוש'  שם ז כא ד. מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין לפי שאין מטבילין באויר חגי' יט., חול' לא:. הכה את הים וקרם הכיפין של המים ויחזרו המים למקומם (מד"ז, שה"ש ב א).