1, ש"נ, כָּף, כַּפִּי, כַּפְּךָ, כַּפֶּךָ, כַּפֶּכָה, כַּפּוֹ, כַּפָּהּ, מ"ז כַּפַּיִם, כַּפָּיִם, כַּפֵּי, כַּפַי, כַּפֵּינוּ, כַּפֶּיךָ, כַּפַּיִךְ, כַּפָּיו, כַּפֶּיהָ, כַּפֵּיהֶם, כַּפֵּימוֹ, מ"ר כַּפּוֹת, כַּפֹּת, כַּפֹּתָיו, — א) כַּף היד, הקצה הרחב והשטוח של היד בבע"ח שאליו מחברות האצבעות, hohle Hand; paume (de la main); palm: ואתן את הכוס על כַּף פרעה בראש' מ יא.  וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בְּכַפּוֹ שמות ד ד.  ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כַּף הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כַּפּוֹ השמאלית ויקר' יד יה-יו.  ויקרב את המנחה וימלא כַפּוֹ ממנה  ויקטר על המזבח שם ט יז.  ויקח שלשה שבטים בְּכַפּוֹ ש"ב יח יד.   הנה עב קטנה כְּכַף איש מ"א יח מד.  אשר יסמך איש עליו (על קנה רצוץ) ובא בְּכַפּוֹ ונקבה מ"ב יח כא.  כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בְּכַפּוֹ יבלענה ישע' כח ד.  שלא מלא כַפּוֹ קוצר וחצנו מעמר תהל' קכט ז.  וקצתה את כַּפָּהּ (של האשה ששלּחה ידה להחזיק במבשי האיש) לא תחוס עינך דבר' כה יב.  ושמת הכל על כַּפֵּי אהרן ועל כַּפֵּי בניו שמות כט כד.  ופרע את ראש האשה ונתן על כַּפֶּיהָ את מנחת הזכרון במד' ה יח.  וירדהו (את הדבש) אל כַּפָּיו וילך הלוך ואכל שופט' יד ט.  וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וְכַפָּיו על כַּפָּו ויגהר עליו מ"ב ד לד.  ויקח משה אתם מעל כַּפֵּיהֶם ויקטר המזבחה ויקר' ח כה.  — ומ"ר כַּפּוֹת: וראש דגון ושתי כַּפּוֹת ידיו כרתת אל המפתן ש"א ה ד.  ולא מצאו בה כי אם הגלגלת והרגלים וְכַפּוֹת הידים מ"ב ט לה.  והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וְכַפּוֹת ידי דני' י י.  — מְלֹא הַכַּף, כמה שאפשר להחזיק בתוך כף היד: טוב מלא כַף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח קהל' ד ו.  — ובתו"מ: הכהן נוטל את הזרוע וכו' ורקיק מצה אחד ונותן על כפי הנזיר ומניפן ואח"כ הותר הנזיר לשתות יין נזיר ו ט.  זאת תורת הנזיר בין שיש לו כפים (להניף) בין שאין לו כפים גמ' שם מו:.  מן הלוחות נטל משה זיו הפנים עם שנתנו לו הלוחות מכפים לכפים משם נטל זיו הפנים מד"ר דבר' ג.  — ומ"ר בכנ': שקושרין לוקטי עצים על כפותיהן כדי שלא יכם קוץ רמב"ם כלים ז ב.  — רחץ כַּפָּיו בנקיון: ארחץ בנקיון כַּפָּי ואסבבה את מזבחך יי' תהל' כו ו.  — פֵּרֵשׂ את כַּפָּיו אל ה', לתפלה וכדומה: כצאתי את העיר אפרש את כַּפַּי אל יי' הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד שמות ט כט.  ויפרש כַּפָּיו אל יי' ויחדלו הקלות והברד שם לג.  כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כַּפֶּיהָ ירמ' ד לא.  ואכרעה על ברכי ואפרשה כַפַּי אל יי' אלהי ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך עזר' ט ה-ו.  אם אתה הכינות לבך (אל אלהים) ופרשת אליו כַּפֶּיךָ איוב יא יג.  אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כַּפֵּינוּ לאל זר תהל' מד כא.  —  וכמו"כ פרש כַּפָּיו השמימה: ויעמד שלמה לפני מזבח יי' נגד כל קהל ישראל ויפרש כַּפָּיו השמים ויאמר יי' אלהי ישראל אין כמוך אלהים מ"א ח כב-כג.  קם מלפני מזבח יי' מכרע על ברכיו וְכַפָּיו פרשות השמים ויעמד ויברך את כל קהל ישראל שם נד-נה.  — ואל המקדש וכו': כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם וכו' ופרש כַּפָּיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת שם לח-לט.  ובפרשכם כַּפֵּיכֶם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ישע' א יה.  — ופרש כַּפָּיו לפלוני, כדי לתת לו דבר: כַּפָּהּ פרשה לעני וידיה שלחה לאביון משלי לא כ.  — וכמו"כ נשא את כַּפָּיו, לתחנה: קומי רני בליל לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כַּפַּיִךְ על נפש עולליך איכ' ב יט.  בשמך אשא כַפָּי תהל' סג ה.  — ובתו"מ, נָשָׂא כַפָּיו, לברך העם: כה תברכו את בני ישראל בנשיאת כפים ספרי במד' לט.  ואם אין שם כהן אלא הוא (הש"ץ) לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי ברכ' ה ד.  בג' פרקים בשנה נושאין (הכהנים) את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים תענ' ד א.  כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה ירוש' ברכ' ג ו..  כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו בבלי שם לב:.  כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו סוט' לט..  ולא פסעתי על ראשי עם קודש ולא נשאתי כפי בלא ברכה שם.  — ונשא כַּפָּיו אל דבר, מפני תשוקה להדבר ורצון להשיגו: ואשא כַפַּי אל מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחקיך תהל' קיט מח.  — שטח אליו כַפָּיו: קראתיך יי' בכל יום שטחתי אליך כַפָּי תהל' פח י.  — שַׂךְ כַּפּוֹ על פלוני, שלא יוכל לראות וכדו': והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כַפִּי עליך עד עברי והסרתי את כַּפִּי וראית את אחרי שמות לג כב-כג.  — תפָשׂוֹ בְּכַפּוֹ, אחז בו, החזיק בו: בתפשם בך בַכַּף2 תרוץ יחזק' כט ז.  ויתן אתה (את החרב) למרטה לתפש בַּכָּף היא הוחדה שם כא יו.  — כַּף פלוני בידו, הוא אחז את פלוני, תפש אותו לעשות בו כרצונו: ויאמר שרי סכות הֲכַף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לצבאך לחם שופט' ח ו.  — בָּא בְּכַף פלוני, נלכד בידו: עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בְכַף רעך משלי ו ג.  — נְתָנוֹ בְּכַף פלוני, שפלוני ישלט בו: ועתה נטשנו יי' ויתננו בְּכַף מדין שופט' ו יג.  נתתי את ידדות נפשי בְּכַף איביה ירמ' יב ז. —  נתפש בַּכַּף: יען הזכרכם בַּכַּף תתפשו יחזק' כא כט.  —  הוֹשִׁיעוֹ, הצילוֹ, מלטוֹ, פדהוּ, גאלהוּ מִכַּף פלוני, הצילו וכו' משלטונו, מעריצותו: לך בכחך זה והושעת את ישראל מִכַּף מדין שופט' ו יד.  ויבא בקרבנו וישענו מִכַּף איבינו ש"א ד ג.  כי ישמע המלך להציל את אמתו מִכַּף האיש (הרוצה) להשמיד אתי ואת בני יחד ש"ב יד יו.  המלך הצילנו מִכַּף איבינו והוא מלטנו מִכַּף פלשתים שם יט י.  וּמִכַּף מלך אשור אצילך ישע' לח ו.  שם יגאלך יי' מִכַּף איביך מיכ' ד י.  והצלתיך מיד רעים ופדתיך מִכַּף עריצים ירמ' יה כא.  לשום במרום קנו להנצל מִכַּף רע חבק' ב ט.  ויצילנו מִכַּף אויב ואורב על הדרך עזר' ח לא.  פלטני מיד רשע מִכַּף מעול וחומץ תהל' עא ד.  — הִכָּה כַּף, לאות שמחה: וימלכו אתו וימשחהו ויכו כָף ויאמרו יחי המלך מ"א יא יב.  — ולצער וצרה: ואתה בן אדם הנבא והך כַּף אל כָּף ותכפל חרב שלישתה יחזק' כא יט.  כה אמר אדני יי' הכה בְּכַפְּךָ ורקע ברגלך ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל שם ו יא.  וגם אני אכה כַפִּי אל כַּפִּי והנחתי חמתי שם כא  כב.  והנה הכיתי כַפִּי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך שם כב יג.  —  ואמר המשורר: לזאת אבכה, וכף אכה, ובפי תמיד קינה ראב"ע, אהה ירד.  — ומָחָא כַּף לשמחה וששון, ובמליצה, עצי השדה: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כָף ישע' נה יב.  — תָּקַע כַּף, לשמחה: כל העמים תקעו כָף הריעו לאלהים בקול רנה תהל' מז ב.  — ותקע כַּף על פלוני, לאות שמחת נקמה: אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כַף עליך כי על מי לא עברה רעתך תמיד נחו' ג יט.  — סָפַק כַּפָּיו, מפני כעס וחֵמה וכדו': ויחר אף בלק  אל בלעם ויספק את כַּפָּיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים במד' כד י.  — וסָפַק עליו כַּפַּיִם להשתוממות ותמהון: ספקו עליך כַַּפַּיִם כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ איכ' ב יה.  ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו וכו' ישפק עלימו כַפֵּימוֹ וישרק עליו ממקמו איוב כז כא-כג.  — ולצער ואבל, ואמר הפיטן: לזאת אכף, ואספוק כף, ביום חמש קראוני רשב"ג, סליח' י"ז תמוז, שעה נאסר.  — והמשורר אמר: אתמוך באבלי עוד ואשתומם ימים וכף אל כף אהי סופק, לא אעשה שפם ולא אעש משתה כמתנחם ומתאפק ר"ש הנגיד, האחרי חדש.  ויש אוהב אשר כפו ספקה בצרתך וצר שנו הרוקה, ויש מראה לך טובה ביום טוב ויום צוקה יהי חבר לצוקה  הוא, ידידותך.  — תָּקַע כַּף לפלוני, נתן לו ידו לאות ערֻבה גמורה שיקַיֵם הדבר: בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כַּפֶּיךָ וכו' עשה זאת אפוא בני והנצל משלי ו א-ג.  אדם חסר לב תקע כָּף ערב ערבה לפני רעהו שם יז יח.  אל תהי בתקעי כָף בערבים משאות אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך שם כב כו-כז.  — ובסהמ"א: כדרך שנוהגין בגמר המקח שתוקע כפו  לכף חבירו ובזה נגמר המקח ר"ח, מובא בטחו"מ רא ב.  — שָׂם נפשו בְּכַפּוֹ, העמיד את עצמו בסכנה: ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בְּכַפִּי ואעברה אל בני עמון ויתנם יי' בידי שופט' יב ג.  וישם את נפשו בְכַפּוֹ ויך את הפלשתי ש"א יט ה.  ותאמר אליו (בעלת האוב לשאול שבקש ממנה להעלות לו את שמואל מקברו) הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בְּכַפִּי ואשמע את דבריך שם כח כא.  על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בְּכַפִּי הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח איוב יג יד-יה.  נפשי בְכַפִּי תמיד ותורתך לא שכחתי נתנו רשעים פח לי ומפקודיך לא תעיתי תהל' קיט קט-קי.  — שָׂם כַּף לפיו, לסימן שתיקה: שרים עצרו במלים וְכַף ישימו לפיהם איוב כט ט.  — ואמר המשורר: שמו מלכים כף לפיהם והמון שרים במליהם לך עצרו רשב"ג, בימי יקותיאל.  — שָׂם עליו כַּפּוֹ, לשמרו לבל ימלט, שיהיה מוראו עליו: שים עליו (על הלויתן) כַּפֶּךָ זכר מלחמה אל תוסף איוב מ נב.  אחור וקדם צרתני ותשת עלי כַּפֶּכָה תהל' קלט ה.  אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר כַּפְּךָ מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני איוב יג כ-כא.  — יְגִיעַ כַפָּיו של פלוני, עבודתו, מלאכתו, עי' יגיע.  — פרי כפיו, עי' פרי.  —  נִקְּיוֹן כַּף, בלא כונה רעה: ויאמר (אבימלך) אדני הגוי גם צדיק תהרג הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כַּפַּי עשיתי זאת בראש' כ ד-ה.  — רחץ כַּפָּיו בנִקָּיוֹן, נשמר מכל חטא ועון: אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כַּפָּי ואהי נגוע כל היום תהל' עג יג-יד.  — הזך בבר כַּפָּיו: אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כַּפָּי אז בשחת תטבלני איוב ט ל-לא.  — נְקִי כַפַּיִם, שלא חטא: נקי כַפַּיִם ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה תהל' כד ד.  — ונהוג בדבור: פלוני נְקִי כַפַּיִם, שאינו נגע בשל חברו כלום, שאינו מלכלך ידיו במעשה לא נאה, שאינו לוקח שחד. — דָּבַק בְּכַפּוֹ מאומה, נגע בשל אחרים: אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך  לבי וּבְכַפַּי דבק מאום אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו  איוב לא ז-ח.  — כַּפָּיו נגאלו בדם, רצח נפשות וכדומה: כי כַפֵּיכֶם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון ישע' נט ג.  — בְּכַפּוֹ חמס, עוֶל וכדו', שהוא עשה מעשי חמס: מעשיהם מעשי און ופעל חמס בְּכַפֵּיהֶם ישע' נט ו.  וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בְּכַפֵּיהֶם יונ' ג ח.  יי' אלהי אם עשיתי זאת אם יש עול בְּכַפָּי תהל' ז ד.  — אין חמס בְּכַפּוֹ, לא חטא בכלום: אם לשלום באתם אלי לעזרני יהיה לי עליכם לבב ליחד ואם לרמותני לצרי בלא חמס בְּכַפַּי ירא אלהי אבותינו ויוכח דהי"א יב יו.  פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות על לא חמס בְּכַפָּי ותפלתי זכה איוב יו יויז.  — פֹעַל כַּפָּיו, מעשיו: בפעל כַּפָּיו נוקש רשע תהל' ט יז.  —  תְּבוּנוֹת כַּפָּיו, עי' תבונה.  — תמכה כַּפּוֹ דבר, עי' תמך.  — נָעַר כַּפָּיו מתמך בדבר, נמנע מזה: הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כַּפָּיו מתמך בשחד ישע' לג יה.  — נשׂאהו על כַּפַּיִם, כמו שנשאים את הילד, מליצה במשמ' טפל בו, שמר עליו: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כַּפַּיִם ישאונך פן תגף באבן רגלך תהל' צא יא-יב.  — חַק את פלוני על כַּפַּיִם, רשם אותו על כף היד לבלי ישכחהו: הן על כַּפַּיִם חקתיך חומתיך נגדי תמיד ישע' מט יו.  — הרע כַּפַּיִם, מעשה עון שעשו ידיו: על הרע3 כַּפַּיִם להיטיב השר שואל והשפט בשלום מיכ' ז ג.  — ואמר המשורר: ואבכה על הרע כפים, אזיל נצח דם עפעפים, ואקרא במעל ידים, צם ומתפלל לפני אלהי שמים רמב"ע, מוס' יוה"כ, אומללנו.  ואל אם הדרך עמד בין המשפתים, ובא לאדמתו בהרע כפים שלמ' בן גיאת, שחותי ונדכיתי.  — °כַּפָּיו בעננים, הוא מרבה חסדיו ונדבותיו: והוא לאביונים, כמו אב לבנים, וכפיו כעננים, לעורכי השירים דונש בן לברט, דעה לבי.  גביר דומה כשחק על אדמה וגם כפיו להמטיר כעננים, בהעצרם ימותון הנפשות וימלאון בהמטירם רננים רשב"ג, שאלתם על לבבי.  — ובקצת החיות שיש ברגליהן אצבעות, כמו הכלב והחתול וכדומה: וכל הולך על כַּפָּיו בכל החיה ההלכת על ארבע ויקר' יא כז.  — כַּף הָרֶגֶל, חלק השטוח של הרגל בבע"ח שבקצהו האצבעות, ובפרט צד' התחתון שלו הדש בארץ, Fussohle; plante (du pied); sole (of the foot): יככה יי' בשחין רע על הברכים ועל השקים אשר לא תוכל להרפא מִכַּף רגלך ועד קדקדך דבר' כח לה.  הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כַף רגלה הצג על הארץ שם נו.  ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לְכַף רגלך שם סה.  כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כַּף רגל שם ב ה.  כל המקום אשר תדרך כַּף רגלכם בו לכם יהיה שם יא כד.  ולא מצאה היונה מנוח לְכַף רגלה בראש' ח ט.  ורגליהם רגל ישרה וְכַף רגליהם כְּכַף רגל עגל יחזק' א ז.  — וכַף פְּעָמָיו: ואחרב בְּכַף פעמי כל יאורי מצור ישע' לז כה.  — ומ"ר כַּפּוֹת: והיה כנוח כַּפּוֹת רגלי הכהנים נשאי ארון יי' אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון יהוש' ג יג.  נתקו כַּפּוֹת רגלי הכהנים אל החרבה שם ד יח.  את מקום כסאי ואת מקום כַּפּוֹת רלגי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל יחזק' מג ז.  — נְתָנוֹ תחת כַּפּוֹת רגליו של פלוני, הכניעהו תחתיו: עד תת יי' אתם (את הגוים אשר נלחם בם דוד) תחת כַּפּוֹת רגלו מ"א ה יז.  — היה אפר תחת כַּפּוֹת רגליו, היה לו למרמס: ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כַּפּוֹת רגליכם מלא' ג כא.  — השתחוה על כַּפּוֹת רגלי פלוני, לסימן הכנעה: והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כַּפּוֹת רגליך כל מנאציך ישע' ס יד.  — ובתלמ': וחמשים איש רצים לפניו וכו' כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו סנה' כא:.  — וכַף לבד, במשמ' כף הרגל, ואמר המשורר: וצר אלי מר, וצור מני סר, והחריב בקצפו מקום מדרך כפו, והצית בזעפו מזוזתו וספו ר"י הלוי, יונה נשאתה.  כפות משיחכם בוששות, חרפוני טוחי עששות, כלפיד אש בחששות סמכוני באשישות משול' בר' קלוני', אפיק רנן.  — ב) דבר עשוי בצורת כַּף, כַּף הַיָּרֵךְ, הראש הכפוף של הירך, Kopf des Oberschenkels; capus femoris: ויגע (המלאך) בְּכַף ירכו ותקע כַּף ירך יעקב בהאבקו עמו בראש' לב כו.  על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כַּף הירך עד היום הזה כי נגע בְּכַף ירך יעקב בגיד הנשה שם לג.   — ובתו"מ: ואינו נוהג (גיד הנשה) בעוף מפני שאין לו כף חול' ז א.  (הולך אדם) אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כף אחת או ירך אחת  ביצ' כט:.  בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו אם נתאכלו ניביו והן היתדות שבעצם הכף שיוצאת על העצם הזכר ואוחזת אותו רמב"ם שחיט' י ג.  —  וגם בשר גבוה מעל להערוה באשה ובאיש: כשם שאמרו שלשה סימנים מלמעלה כך אמרו שלשה מלמטה פגה מלמעלה לא הביאה סימנין מלמטה בוחל מלמעלה הביאה סימנין מלמטה צמיל מלמעלה פשטה את הכף מלמטה תוספתא נדה ו ד.  עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכו' ר"ש אומר עד שתתפשט הכף ירוש' יבמ' א ב ד.  אלו הן סימני בוגרת ר"א בר' צדוק אומר כשיתקשקשו הדדין וכו' ר"ש אומר משנתמעך הכף4 נדה מז..  — ולזכר: מאימתי הוא (בן סורר ומורה) מזיד משתתפשט הכף ירוש' סנה' ח כו..  אמר שמואל ב' שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואחת על הבצים בבלי נדה נב:.  — ג) כלי חקוק שיש בו בית קבול, Schale; vase; bowl: וקרבנו קערת כסף אחת וכו' כַּף אחת עשרה זהב מלאה קטרת במד' ז יג-יד.  עשרה עשרה הַכַּף בשקל הקדש שם פו.  חי יי' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כַף5 קמח בכד ומעט שמן בצפחת מ"א יז יב.  ומ"ר כַּפּוֹת: ונתנו עליו את הקערת ואת הַכַּפֹּת ואת המנקית במד' ד ז.  כַּפּוֹת זהב שתים עשרה מלאת קטרת וכו' כל זהב הַכַּפּוֹת עשרים ומאה שם ז פו.  ויעש את הכלים אשר על השלחן את קערתיו ואת כַּפֹּתָיו ואת מנקיתיו שמות לז יו.  — ובתו"מ: הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף וכו' ונטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו יומ' ה א.  מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף הכף דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק שלשה קבים תמיד ה ד.  וחמשה כלים בידם הטני ביד אחד והכוז ביד אחד והמחתה ביד אחד והבזך ביד אחד וכף וכסויה ביד אחד שם ז ב.  — ד) *כלי שקצהו האחד רחב וחקוק קצת לקחת בו דבר: מגריפה שניטלה כפה כלים יג ד.  כף שכהנים גובלים בה תוספתא כלי' ב"ב ב ד.  — וכַף לאכול, Löffel; cuiller; spoon: זומא לסטרא שניטלה כפה טמאה מפני המזלג ניטל המזלג טמאה מפני כפה כלים יג ב.  שאלו לא מצא הכף שחקקו לא היו שורפין החרדל שלו ר"ח פסח' כח..  התוחב כף חולבת בקדרה של בשר שו"ע יו"ד צד א.  אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף של בשר ושתי הכפות היו בני יומן שם ה.  קח משניהם מלוא הכפיים וקמח וסולת מלוא הכף אסף הרופא 22, כ"י מינכן.  — ונהוג בלשון ומצוי הרבה בסהמ"א.  — ומשל: האומן שחק הכף6 אותו הכף עצמו שורף פיו בחרדל רד"ק עובד' א א.  — *כַּף סַיָּד, שלוקח בו הסיד לטוח על הכתל: חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד שבת ח ה.  כדי ליתן על פי כף של סיידין גמ' שם פ:.  — כַּף המנעול וכדו', ידו, בית האחיזה שלו: קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כַּפּוֹת המנעול שה"ש ה ה.  — כַּף הַקֶּלַע, בית קבול האבן שבהקלע: ואת נפש איביך יקלענה בתוך כַּף הקלע ש"א כה כט.  ואמר המשורר: יקלע (הזמן) בכף קלע יחידתי יהודה אבן גיאת לרי"ה, מנין עפאים.  — ואמר המליץ: ואשרי אנוש יחזק עוז לבבו ביום צר כיום גיל זממיו שבעים, וישליך יהבו עלי אל לעזרו ואויביו יקלע בכפות קלעים ר"ש בונפיד, תני קול, בספ' ד"ח פז.  — *והקצה הרחב של המכחול: מכחול שניטל הכף טמאה מפני הזכר ניטל הזכר טמאה מפני הכף כלים יג ב.  — וכלי מלאכה של מנפץ הפשתן: (זה המנפץ פשתן כשהוא עושה בקופנה חייב) משם דש במערובה משם טוחן באפסטיתה משם זורה בכף משום בורר ירוש' שבת ז י..  — *כַּף מאזנים, כעין קערה במאזנים שעליה ישימו את הדבר הנשקל ולעומתו המשקלת, Wagschale; bassin de balance; scab of the bal:  אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם אבות ב ח.  השוקל ענבים בכף מאזנים תוספתא ע"ז ז ד.  למלך שהיו לו שתי מרגליות טובות ונתנן בכף מאזנים לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו מד"ר שה"ש, שני שדיך.  והקב"ה פורט את זכיותיהם של ישראל מהו עושה נוטל קנה של מאזנים ושוקל את העונות כנגד הזכיות וכו' אלו כנגד אלו ושתי הכפות של מאזנים נמצאים מעויינות והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף העונות ולהכריעה וכו' הקב"ה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם פסיק' רבתי מה.  —  ובהשאלה, *כַּף זכות וְכַף חובה: נושא בעול עם חבירו מכריעו לכף זכות מעמידו על האמת אבות ו ו.  עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה תוספתא קדוש' א יג.  שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות ירוש' שם א סא ד.  אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות שם.  כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים יצירה ג א.  —  ודן את פלוני לְכַף זכות, לְכַף חובה: והוי דן את כל האדם לכף זכות אבות ו א.  שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות ברכ' לא:.  ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים וכו' והדן את  חברו לכף זכות שבת קכז..   — ה) כנוי לכִפַּת השמים, Himmelsgewölbe; voûte celeste; célest, vault: נשא לבבנו אל כַּפָּיִם7 אל אל בשמים איכ' ג מא.  על כַּפַּיִם כסה אור ויצו עליה במפגיע איוב לו לב.  — *ולהעננים: א"ר אלעזר בר"א בכפים הללו שלא נטפו בבנין בית המקדש כלום ירוש' ברכ' א ג ג.  — ואמר המשורר: אל אל אשר נעלם והוא נגלה ועב ירכב וכסה אור עלי כפים ר"י חריזי, הענק ג.  — ו)  כַּף של תמר, מ"ר כַּפּוֹת תמרים, הענף של התמר:  ולקחתם לכם ביום הראשון (של חג הסכות) פרי עץ הדר כַּפֹּת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ויקר' כג מ.  — ז) *לבוש היד, Handschuhe; gant; glove: כף לוקטי עצים כלים כז ג.  כף של עור שקושרין לוקטי קוצים על כפותיהן כדי שלא יכם קוץ רמב"ם כלים ז ב.  —  ח) *הגלד התחתון של הנעל: סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו טרסיותיו או שפרש ממנו רוב כף אחת טהור נפסקה א' מאזניו או אחת מטרסיותיו או שפרשה ממנו כל כף אחת טמא תוספתא כלים ב"ב ד ה.  — ט) *שם האות האחת עשרה באלף-בית העברית8: אם אתה עושה בית כף אתה מחריב את כל העולם מד"ר ויקר' יט.  כף זה כף שבועה כף שהוא מכה זו על גב זו בשמחה רבה בסעודתן של צדיקים לעוה"ב א"ב דר"ע, אות כ.  —  ואמר הפיטן: כַּף כפיו אל יספוק בשמח אום מאֻמות, בנחלת שלש מאות ועשרה עולמות בנימין בר זרח, אהלל בצלצלי שמע.  — ומ"ר: כתב לאלפים עיינים ולעיינים אלפים לביתים כפים ולכפים ביתים ספרי דבר' לו.  שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין ביתין כפין כפין ביתין שבת קג:.  — וגם °כֹּף: שלא יכתוב אלפין עינין עינין אלפין ביתין כופין כופין ביתין ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת לב.  — י) °כַּף המפרכסת, שׁם לאחד המזלות: עוד בעלת הכסא והיא צורת אשה יושבת על כסא ראשה לצד קו המשווי ורגליה לצד הקוטב הצפוני וכוכביו יג ובה הכף המפרכסת יעקב אנטולי, תרג' ספ' אלפרגני, כ"י, RSO III 240.  — יא) °כַּף הַקֶּלַע, אחד ממיני הענויים של הרשעים בגיהנם שיקֻלעו מקצה העולם ועד קצהו: כשהלכו היהודים מבית החיים בא מלאך אחד אכזרי ושבט של אש בידו והכה בשבט על קברי מיד נבקע הקבר וכו' אמר לי אותו המלאך רשע רשע קום בדין מיד לקח אותי ושמני בכף הקלע וקלע אותי בפעם אחת מן עיר ראשיט עד לפני הפתח של גיהנם עמה"מ, תיקו' התשובה ג.  — ואמר המשורר: נפש חכמה היא בצל שדי אך הסכלה היא בכף הקלע ר"י חריזי, הענק ג.  כפטר חמור יערפוהו, ומאור אל חשך יהדפוהו, פעם יקולע בתוך כף הקלע, ויאמרו לו אהבת כל דברי בלע עמנ', מחב' התופת והעדן.  פעם על העץ  יוקיעום, ופעם כשסע את הגדי ישסעום, ופעם בכף הקלע  יקלעום שם.  — ועי' קלע.