ב. כֵּף

*, ש"ז, מ"ר כֵּפִים, —  אגודה קטנה של ירק וכדו' שיש בה שלשה קלחים, klein. Bündel; faisceau; bundle: מתירים פקעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין1 אבל לא את הזירין (שבת כז ב).  — ובמשמ' רצועה, סרט וכדו': כף של נייר שהתקינה לחגור בה את מתניו טמאה כף של סיב שהתקינה לחגור בה את מתניו טהורה שתי כיפין של סיב שתפרן זו בזו והתקינה לחגור בה את מתניו (תוספתא כל' ב"ב ה ה).



1 ושאלו בגמ' שם (דף קנה.): א"ר הונא הן הן פקיעין הן הן כיפין, פקיעין תרי כיפין תלתא.

חיפוש במילון: