*, כִּפָּה, ש"נ, מ"ר כִּפּוֹת, — כעין מכסה להראש לנשים וכדומה, Kopfbedeckung; coifure; cap: ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד (כתוב' ה ח).  נימי הסדין  והסודרין וכו' והרדיד והחלוק והטלית שלש אצבעות נימי כפה של זקנה והגומדין של ערביין וכו' והמעפורת והפרגוד נימיהן כל שהן (גלים כט א).  נדה שישבה עם הטהורה במטה כפה שבראשה טמאה (זבים ד א).  היא (הסוטה) פירסה סדין לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליו (תוספתא סוט' ג ג).  לוקחין מן האשה בחמשה דינרים כדי שתקח בהם כפה לראשה (שם ב"ק יא ה).  כפה של זקינה שהיא טמא מדרס (שם כלים ב"ב ו י).  כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון (חול' קלח.).  — ומצוי בסהמ"א: כיפה של צמר שעשויה מכמה צבעונין וארוגה ארג מרוקם (תשו' הגא', הרכב' שסז).  ולעצמה (של הכלה) מלבושים יקרים מן הכפה ועד הנעל (ספ' במוסר לר"ז בן סעד' ח).  והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכיפה שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה (רמב"ם, סוט' ג ד).