מִכְשֹׁל, ש"ז, מ"ר מִכְשׁוֹלִים, מִכְשֹׁלִִים,  — שה"פ מן כָּשַׁל, וביחוד הדבר שבו אדם נכשל, Anstoss Obstacle: לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מִכְשֹׁל ויראת מאלהיך (ויקר' יט יד). סלו סלו פנו דרך הרימו מִכְשׁוֹל מדרך עמי (ישע' נז יד). — ובמליצה, בענין המוסרי: ולאבן נגף ולצור מִכְשׁוֹל לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם (ישע' ח יד). לכן כה אמר יי' הנני נתן אל העם הזה מִכְשֹׁלִִים וכשלו בם אבות ובנים  יחדו (ירמ' ו כא). ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מִכְשׁוֹל לפניו הוא ימות (יחזק' ג כ). למוג לב והרבה הַמִּכְשֹׁלִִים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב (שם כא כ). שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מִכְשׁוֹל (תהל' קיט קסה). — מִכְשׁוֹל לב: ולא תהיה זאת לך לפוקה וּלְמִכְשׁוֹל לב לאדני (ש"א כה לא). — מִכְשׁוֹל עָוֹן: שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם לְמִכְשׁוֹל עון (יחזק' יח ל). יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל לְמִכְשׁוֹל עון (שם מד יב). כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה וכו' כי מִכְשׁוֹל עונם היה (שם ז יט). האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם וּמִכְשׁוֹל עונם נתנו נכח פניהם (שם יד ג). — ואמר בן סירא: אל תשא פנים על נפשך ואל תכשל1 למכשוליך (ב"ס גני' ד כב). — ואמר המשורר: קצר יד ורוח ואין עוזר לו, בעונו נתפש ופשעו מכשולו, חטאתיו בדמעו העת יזילו (רמב"ע, אזרה רענן). תדמה (התבל) לכלה תעדה כליה הכליון כליליה והמעל מעיליה והמכשולים שוליה (ר"י חריזי, תחכמ' ב). — ומ"ר מִכְשׁוֹלוֹת: ואם יש מכשולות בנהר שעל ידי כן דבר הצף בו עומד שם (שו"ע חו"מ רנט ז). כדי שלא לבוא בתחלה לידי אלו המכשולות (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יד). שאם כן בטלו כל ההשתדלויות ולשוא משתדל האדם לשמור נפשו מהמכשולות ומהסכנות אמנם התורה הרי הזהירה בהסרת המכשולות ואמרה לא תשים דמים בביתך (רשב"צ דוראן, אוהב משפט איוב י).