, ש"ז, בכנ' כֹּחִי, כֹּחֲךָ, כֹּחֶךָ, כֹּחֶכָה, כֹּחֲכֶם, כֹּחוֹ, כֹּחָהּ, כֹּחָם, מ"ר * כֹּחוֹת. — א) סגולה טבעית שנותנת לגוף בע"ח יכלת מעשים קשים, גדולים, לשאת משא כבד מאד, לשבר דבר חזק מאד, וכיוצא בזה, ; Kraft; force; strength, — האדם: וילפת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם וכו' ויט בְּכֹחַ ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו שופט' יו כט-ל.  ויעלו אליה (אל דלילה אשת שמשון) סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כֹּחוֹ גדול וכו' ותאמר דלילה אל שמשון הגידה נא לי במה כֹּחֲךָ גדול וכו' אם גלחתי וסר ממני כֹחִי וחליתי והייתי ככל האדם וכו' ותחל לענותו ויסר כֹּּחוֹ מעליו שם ה-יט.  תפארת בחורים כֹּחָם והדר זקנים שיבה משלי כ כט. — השור: ורב תבואות בְּכֹחַ שור משלי יד ד. — הרֵים: התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך התבטח בו כי רב כֹּחוֹ ותעזב אליו יגיעך איוב לט י-יא. — הבהמות שביאור: הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כֹחוֹ במתניו ואונו בשרירי בטנו איוב מ יה-יו.  —  כֹּחַ הידים לעבודה: ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני גם כֹּחַ ידיהם למה לי עלימו אבד כלח איוב ל א-ב. — לא היה בו כֹּחַ, מפני צום וכדומה: גם כֹּחַ לא היה בו כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה ש"א כח כ.  גם רעב ואין כֹּחַ לא שתה מים ויעף ישע' מד יב. — והאכילה נתנה לו כֹּחַ: ואשמה לפניך פת לחם ואכול ויהי בך כֹּחַ כי תלך בדרך ש"א כח כב.  ויקם ויאכל וישתה וילך בְּכֹחַ האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה מ"א יט ח. — וְכֹחַ לעשות מלחמה, לגבר על האויב וכדומה: עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה כְּכֹחִי אז וּכְכֹחִי עתה למלחמה לצאת ולבוא יהוש' יד יא.  יי'  עמך גבור החיל וכו' לך בְּכֹחֲךָ זה והושעת את ישראל מכף מדין שופט' ו יב-יד.  כי לא בְכֹחַ יגבר איש ש"א ב ט.  ואבד מנוס מקל וחזק לא יאמץ כֹּחוֹ וגבור לא ימלט נפשו עמוס ב יד.  היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כֹחַ לפני רודף איכ' א ו. — ועַם, חַיל: עם רב אתה וְכֹחַ גדול לך וכו' כי תוריש את הכנעני כי רכב ברזל לו יהוש' יז יז-יח.  ועל ידם חיל צבא וכו' עושה מלחמה בְּכֹחַ חיל לעזר למלך על האויב דהי"ב כו יג. — וכֹחַ גופני ורוחני להצליח בדבר: ואמרת בלבבך כֹּחִי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את יי' אלהיך כי הוא הנתן לך כֹּחַ לעשות חיל דבר' ח יטז-יח.  כי אמר בְּכֹחַ ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנתי ישע' י יג.  לא בחיל ולא בְכֹחַ (יצליח ויעשה כל הנצרך) כי אם ברוחי אמר יי' צבאות זכר' ד ו.  כל אשר תמצא ידך לעשות בְּכֹחֲךָ עשה קהל' ט י. — וביחס לאלהים ומעשיו הגדולים: ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כֹּחִי שמות ט יו.  למה יי' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בְּכֹחַ גדול וביד חזקה שם לב יא.  כי העלית בְכֹחֲךָ את העם הזה מקרבו במד' יד יג.  עשה ארץ בְּכֹחו מכין תבל בחכמתו ירמ' י יב.  אהה  אדני יי'  הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בְּכֹחֲךָ הגדול ובזרעך הנטויה שם לב יז.  הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כֹחַ להציל הן בגערתי אחריב ים ישע' נ ב.  מכין הרים בְּכֹּחוֹ נאזר בגבורה תהל' סה ז.  כֹּחַ מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שם קיא ו.  בְּכֹחוֹ רגע הים ובתובנתו מחץ רהב איוב כו יב. — ובחבור עם תארים אַמִּיץ, גָּדוֹל, רַב, שַׂגִּיא וכדומה: חכם לבב ואמיץ כֹּחַ מי הקשה אליו וישלם איוב ט ד.  יי' ארך אפים וגדול כֹּחַ נחו' א ג.  גדול אדונינו ורב כֹּחַ תהל' קמז ה.  שדי לא מצאנהו שגיא כֹּחַ ומשפט איוב לז כג. — וכֹחַ לפעולות מתחלפות, לבכות: וישא דוד והעם אשר אתו את קולם ויבכו עד אשר אין בהם כֹּחַ לבכות ש"א ל ד. — ולהרים קול: על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בַכֹּחַ קולך מבשרת ירושלם ישע' מ ט.  קול יי' בַּכֹּחַ קול יי' בהדר תהל' כט ד. — וללדת: באו בנים עד משבר וְכֹחַ אין ללדה ישע' לז ג.  — ומאמצי הַכֹּחַ ויגיעה לעבודה, ועצם העבודה: ואתנה ידעתן כי בכל כֹּחִי עבדתי את אביכן בראש' נא ו.  ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה ותם לריק כֹּחֲכֶם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו ויקר' כו יט-כ.  ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כֹּחִי כליתי ישע' מט ד. — וכֹחַ גופני ורוחני לעמד במקום גדול: ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' ומביני מדע ואשר כֹּחַ בהם לעמד בהיכל המלך דני' א ד. — וכֹחַ לשאת ולסבֹל דבר, יסורים וכדומה: מה כֹֹּחִִי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי אם כֹֹּחַ אבנים כֹּחִי אם בשרי נחוש איוב ו יא-יב.  העם רב והעת גשמים ואין כֹּחַ לעמוד בחוץ עזר' י יג.  התרפית ביום צר הצר כֹּחֶכָה משלי כד י. —  כֹּחַ הסבל, עי' סַבָּל. — החליף כֹּחַ, עי' חָלַף. — עצר כֹּחַ, עי' עָצַר. — כָּלָה הַכֹּחַ, עי' כלה. כשל כֹּחַ, הכשיל כֹּחוֹ, עי' כָּשַׁל. — יְגִיעַ כֹּחַ, עי' יָגִיעַ. — עמד מִכֹּחַ, עי' עמד. * סמך כֹּחַ, עי' סמך. — עזבהו כֹּחוֹ: לבי סחרחר עזבני כֹחִי תהל' לח יא. — ובמשמ' כֹּח החמס: ומשך (הרשע) אבירים בְּכֹחוֹ איוב כד כב.  והנה דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כֹּחַ ואין להם מנחם קהל' ד א. — ב) בהשאלה, כֹּחוֹ של אדם, זרעו, ובפרט הילד הראשון: ראובן בכרי אתה כֹּחִי וראשית אוני בראש' מט ג. — כֹּחָהּ של האדמה, פריה ותבואתה: כי תעבד את האדמה לא תסף תת כֹּחָהּ לך בראש' ד יב.  אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון אם כֹּחָהּ אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי איוב לא לז-לח. — ג) בכלל, הון ונכסים וכדומה: הכי אמרתי הבו לי וּמִכֹּחֲכֶם שהדו בעדי איוב ו כב.  פן ישבעו זרים כֹּחֶךָ ועצביך בבית נכרי משלי ה י.  כְּכֹחָם נתנו לאוצר המלאכה עזר' ב סט. — ובתו"מ, כמו במקרא: וכמה קולות היו (בהר סיני) וכמה לפידים היו אלא שהיו משמיעים את האדם לפי כחו מכי' יתרו, בחדש ט.  התיצבו וראו את ישועת יי' אמרו לו אימתי אמר להם למחר אמרו לו משה רבינו אין בנו כח לסבול שם בשלח ב ב.  שימרתי כחי לזיקנותי ירוש' ביצ' א ס ג.  חוץ מאלישע בן  אבויה שידע כחי ומרד בי שם חגי' ב עז:.  אם סדרתה תפילה לא יהא לך צרי עין מלמעלה אלא הכל יהו מאמצין כחך שם תענ' ג סו ד.  אמר משה לפני הקב"ה עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו (של אלהי ישראל) ואינו יכול להציל ברכ' לב..  כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שם סג..  א"ר אלעזר מנפח בידו ובכל כחו ביצה יד..  שהיא (התורה) מתשת כחו של אדם סנה' כו:.  ג'דברים מכחישין כחו של אדם ואלו הן פחד דרך ועון גיט' ע..  בוא וראה כמה גדול כחן של כהנים שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים אמה זבח' סד..  גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעשר הור' ט..  ר"ש בן חלפתא שהיה בטוח על כוחו יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו מד"ר דבר' ט.  שבוע שבן דוד בא בה מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפפה קומתו והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום אומר לפניו רבש"ע כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהיו איבריי לא בשר ודם אני פסיק' רבתי לו. — וכֹחוֹ של שור וכדומה: שור כחו קשה ואין קרניו נאות ספרי דבר' לג. — * יִישַׁר כֹּחֲךָ, ברכה וקריאה של הכרת טובה לאדם בעד מעשה טוב, עי' ישר.  — ובדברים לא בע"ח: כל ימי' שהיה שמעון הצדיק קיים היה אור המערכה מתגבר ועולה משהיו נותנין שני גיזרי עצים בשחרית לא היו נותנין כל היום משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה ולא היו נמנעים להיות נותנין עצים כל היום ירוש' יומ' ו מג ג.  אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל עד כאן הוא מעבה את הכורת מיכן והילך הוא מתיש את כוחו שם שבי' א לג..  — כֹּחַ הככר, כמותו,  ומשל: בעל הבית יודע כחו של ככרו ירוש' ברכ' ח יב.. — ובהשאלה, כֹּחָהּ של העין וכדומה, היכלת הטבעית: כל חדש שנולד קודם לשש שעות אין כח בעין לראות את הישן ירוש' ר"ה ב נח:. — ובמשמ' טיבו של דבר: המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן יפה וכו' על אבנים שהוא יכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן 1 רע אהל' יח ו.  לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע על מי הוא נותן את העול לא על אותה שכוחה יפה מד"ר בראש' נה. — וגם בדברים לא בע"ח: עלו באילן שכחו רע בסוכה שכחה 2 רע זבים ג א. — וברוחניות, כֹּחוֹ הרוחני של האדם, גדלו וחשיבותו: ישב ר' מאיר תחילה נתכרכמו פני ר' שמעון אמר לו ר' עקיבא חייך שאני ובורך מכירין כוחך ירוש' סנה' א יט..  אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כוחן של חכמים וכהה מאור עיניהם פסח' סב:.  א"ר יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין לעבוד עכו"ם בדן סנה' צו..  למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר לגדול בא והלך לפני כך אברהם שהיה כחו יפה (נאמר בו) התהלך לפני והיה תמים מד"ר בראש' ל.  אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו (המלאכים) בדמות אנשים אבל לוט ע"י שהיה כוחו רע נדמו לו בדמות מלאכים שם נ. — כֹּחוֹ של פלוני בדעות וכדומה, עד היכן הוא מרחיק ללכת בדעה, בפסק דין וכדומה: רבן גמליאל מחייב בא להודיעך כח רבן גמליאל עד היכן מחייב ירוש' שבוע' ו לז..  — ד) * כֹּחוֹ של דבר, מה שהדבר יוכל לפעל ולגרום: בא וראה מה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היה בהם זבים ומצורעים ומשפשטו ידיהם בעבירה היו בהם זבים ומצורעים ספרי במד' א.  בתחילה מודיעה (הכהן לסוטה) כוחן של מים המרים שם יב.  מי שנתחלל שם שמים על ידו אין כח לא לתשובה לתלות ולא ליוה"כ לכפר ירוש' שבוע' א לג:.  יצא (קין מלפני יי') שמח וכו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מד"ר בראש' כב.  כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק וידעה כמה גדול כח המילה שלא היה יכול לבלעו יותר שם שמות ה.  ראה כמה קשה כחו של לשון הרע שנצטוו לבנות בית המקדש ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם שם דבר' ה. — ובמשמ' חשיבותו וערכו של הדבר: בא וראה כמה גדול כח של מלאכה שור שביטלו ממלאכתו ה' שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה ב"ק עט:. — ה) * כֹּחַ המשפטי והדיני: שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים אם כן (אם מכרם בטל) מה כח ב"ד יפה כתוב' יא ה, איזה כח משפטי יש לו לבי"ד.  לא יתרום עבר ותרם ר' ברכיה אומר יפה כחו ר' מנא אומר לא יפה כחו ירוש' מע"ש ד נא ד.  פשוט (לא בכור) שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק ב"ב קל:.  — ונהוג הדבור גדול או יפה כֹּחוֹ של פלוני משל פלוני, יש לו לפלוני יותר כח משפטי ודיני מלפלוני: כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב יבמ' ז ה, שבזכות האב אינה אכלת ובזכות הבן אכלת.  שנים מזכין ומחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין יפה כח האומר חייב מכח האומר איני יודע תוספתא סנה' ו ג.  בזה יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה שלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה ירוש' כתוב' ט לג:.  אחד אומר שמעתי מפי שנים ושנים אומרים שמענו מפי אחד ייפה כח האחד ששמע מפי שנים מכח השנים ששמעו מפי אחד שם נדה א מט..  שכל מי שדבר ברשותו כוחו יפה יותר מחבירו תשו' הגאו', הרכבי תקכו. — ודבר לא בע"ח: ר"ש אומר יפה כח המזבח מכח הכהנים וכח הכהנים מכח המזבח יפה כח המזבח בקומץ ובלבונה וכו' תוספתא זבח' ה ג.  כשם שהדין בשלשה כך פשרה בשלשה יפה כח פשרה מכח הדין ששנים שדנו יכולין לחזור בהם ושנים שפישרו אין יכולין לחזור בהם שם סנה' א ט. — יִפָּה את כֹּחוֹ, עשה שיהיה לו יותר כֹּחַ משפטי: ומה הוא מחזיר לו (הקונה להמוכר) מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ולמה אמרו מחזיר לו מעות לייפות כוחו של  מוכר ב"ב ז ב.  מפני מה אמרו אלמנה מוכרת שלא בבית דין לייפות כוחן של יתומים שלא לבזבז את נכסיהם תוספתא כתוב' יא א.   מוקשה מן המוקשיות שיפיתה כוחו להציל בשמונה ירוש' כלא' ג כח ד.  בן שייפיתה כוחו בניכסי האב אינו דין שנייפה כוחו בניכסי האם שם ב"ק ז יו..  במתנה בקש ליתנו לו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי לייפות כחו ב"ב נא..  שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת רואין אם כמיפה את כוחו כותבין שם קלה:. — הורע כֹּחוֹ, אין לו כל כך כח וזכות בענין זה: אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים (ששכח בשדה) יופי כח של בעה"ב או הורע כחו פאה ו ו.  קמה שהורע כח עני בה (שאין לו לעני בה הזכות של שכחה) תוספתא שם ג ו.  לוה הימנו אלף דינר בשטר ופרען לו ומבקש ללוות הימנו שנייה הרי זה לא יחזיר לו שטרו הראשון מפני שמוריע כוח לקוחות שם גיט' ב ט.  מוקשה בין הבצלים שהורעת כוחו להציל בשתים עשרה ירוש' כלא' ג כח ד.  פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כוחו והמאוחר פסול מפני שמייפה כוחו שם שבי' י לט ד.  איש ואשה שכן הורע כחם בנזקין לא חלקת בו בין תם למועד ב"ק מד..  ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך דחיתיך מחטאת ישראל מקום שהורע כחך במנחתך אינו דין שאדיחך ממנחת ישראל זבח' קב:. — גרע כחו: אין לגרוע כח הראשונה במה שאין לה בנים טור אה"ע קנד. — *בָּא מִכֹּחוֹ של פלוני, יש לו הדין והמשפט לבקש דבר, לעשות דבר, מפני שזה היה לפלוני וזה בא לו מפלוני בדרך טבעי או משפטי או בהסכמתו של פלוני שהרשהו לזה: האב (יורש) את הבן (מק"ו) מה אם הבן שאינו בא אלא מכוח האב הרי הוא יורשו האב שאין הבן בא אלא מכוחו אינו דין שיורשו ירוש' ב"ב ח טז.. — ובסהמ"א: שיהא שליט זה המלוה וכו' למכרם או למשכנם בכדי ממון השטר חוב שהוציא לפנינו ולאכול פירותיהם ויציאותיהם הוא והבאים מכחו עד שיפרע פלוני הלוה הנזכר את החוב השטר' לר"י ברצלוני א.  וכל שוחד ושכירות שיתן על סרבנותי או על סרבנות הבא מכחי יוציא ממני ומן הבא מכחי הכל משלם שם נה.  אני באתי מכח3 איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום רמב"ם, תרומ' א יא.  שהרי השוכר אומר לו אין כחך יתר מכח זה שזכית בבית זה מחמתו הוא, שכירות ו יא.  והיה כתוב באותו שטר הריני משעבד לך ולכל הבאים מכחך וכו' כי בשעה שמכרו לזה אותו חוב מיד נשתעבד הלוה ללוקח כי הוא נקרא בא מכחו אחר קנייתו התרומות נא ז.  ובעל התרומ' כתב שאם כתב בו נאמנות עליו ועל באי כחו ב"ד בכלל באי כחו הן טור גביית חוב קו. — וגם בדברים ולא בע"ח: לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא ירוש' קדוש' ד סו:.  ושלח איגרת בשאלת שלום וכתב בתוכה אם לא באתי מהיום ליום פלוני הרי את מותרת לכל אדם והגט בתוך האיגרת ולא בא לזמן שקבע לה ומכח האיגרת הלכה היא ונישאת לאיש אחר תשו' הגא', חברון קא.  אלמנה שיש לה לחלוק עם יורשי בעלה בכח התקנה  טור אה"ע קנד.  שמכר או משכן הלוה מדינא דגמרא או גם מכח המנהג שם חו"מ ס, בשם הרא"ש. — °וכֹחוֹ של פלוני, במשמ' רשותו וזכותו: יצא (השדה) מכחו של מוכר ועומד בכחו של קונה רש'י ויקר' כה כט.  אין כח ביד המלוה לערער על השליח ולומר הפסדתני מעותי שמסרתן ביד מי שאיני יכול להוציאם מידו טור חו"מ קכה ה.  ששייר ראובן לעצמו כח בקרקע זו וכו' ואותו כח ששייר ראובן לעצמו בקרקע כשימות ראובן ולא הניח אלא אותו בן זכה הבן מאותו כח ששייר אביו לעצמו הלבוש, חו"מ קיא ד. — ו) *כֹּחַ במשמ' מה שגורם פעולה מן הפעולות: זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמאין ומכח רעדה טהורין תוספתא זבי' ד ו.  ניסט מחמת כחו (שהוא בעצמו הזיז הדבר) טמא מחמת רעדה טהור וכו' ברעדה מחמת כחו ערוב' לה..  (שהוריק הגוי את היין מהחביות וא"כ שפיכת היין היא) כחו שלא בכוונה (לנגוע בהיין) וכל כחו שלא בכוונה לא גזרו (בו) רבנן ע"ז נח:.  (שאל) ר' יוחנן זרק חפץ ןנעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו וכו' שני כחות4 (הזריקה והחזרה לקבלו) באדם אחד כאדם אחד (דומה) וחייב או (אולי) כשני בני אדם (דומה) ופטור שבת ה.. — כֹּחוֹ וכֹחַ כֹּחוֹ, מה שנעשה ע"י פעולתו הוא בעצמו ומה שנעשה ע"י פעולה שנולדה מפעולתו: (סומכוס מבדיל) בין נזק כחו לכח כחו5 ב"ק יח..  נשמט הברזל מן העץ המתבקע (והרג נפש) אינו גולה מפני שאין זה בא מכחו אלא מכח כחו רמב"ם רוצח ו יה.  נטל עכו"ם כלי של יין והגביהו ויצא היין אע"פ שלא שכשך נאסר בשתייה שהרי היין בא מכחו וכו' כח כחו ככחו דמי ואם הוא כח כח כחו כגון קורת הגת שגלגלה עכו"ם שיש בה ג' כחות הדפין והגלגל והקורה טור יו"ד קכה. —  כֹּחַ ראשון, מה שבא מיד אחרי הפעולה, וכֹחַ שני, מה שבא אחרי הפסק בינתים: (מי שכפת את חברו והציף עליו זרם של מים חציו שלו הוא וחייב ואלה הדברים רק) בכח ראשון אבל בכח שני (גרם בעולם הוא) סנה' עז:. — כֹּחַ כחוּש, שנחלש קצת: ואמר רב פפא זרק צרור למעלה והלכה לצדדין חייב וכו' כח כחוש הוא שם.  — ז) *כמו סִבָּה: היה ריחן (של הבגדים) רע מכח הזיעה מד"ר דבר' ז. — ובדבר' מפשטים: אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה והוא מונה אותי עם אחי מד"ר בראש' פד.  והיו מניחין צרכי צבור ועוסקין בצרכי עצמן ומכח אותו מעשה מעלה הכתוב כאילו לקחו שוחד שם פה.  כל אלה (שזכו השבטים) מכחו של יעקב שסגל מצות ומעשים טובים וזכה להעמיד י"ב שבטים שם שמות א.  מפני שגלות מדי לא בא אלא מכח גלות בבל שם במד' ז.  ח) °מה שמכריח אותנו לחשב כך וכך: כן קבלנו מאבותינו (לקרוא ירושלם ביוד אחרי הלמד אעפ"י שאיננה בכתיב) ועוד כי לא היינו יודעים זה מכח הלשון ודרך הסברה לולי הקבלה מה טעם היוד ראב"ע, צחות ד..  אמנם רמזנו היאך יוכל המשכיל להתעורר אליו מכח הערותינו בשערים הקודמים ר"י אבן נטיף, שעה"ש ג ב.  יש לנו לומר מכח שקול סברת הפשט כי (תופל ולבן) מקומות הם וכן ודי זהב חזקוני, דבר' א א.  ותחלה נביא דעות הפילוסופים ונאמר כי הם גזרו בכח חקירתם ועיונם שלא ימצאו תארים כלל בה' יתברך מנח' קנא' לר"י מפיסא 22.  ולא יכלו להוציא מכח המחקר ענייני הנפש ושכרה וענשה שם 73.  — ט) °כֹּחַ אֲנָשִׁים, °גבורת אנשים6, כנוי לקושי האבר: כגון שטוענת (האשה) שהוא (הבעל) פרוש ממנה ואינו נזקק לה כלל או שאין לו כח אנשים ישען על ביתו ולא יעמוד שו"ת ריב"ש קכז. — °וכח גברא7 במשמ' זו: מי שאין בו כח גברא כלל ולא קשוי הגיד מעשה טוביה, מעין חתום ה.  ומעשה באחד שסך בסיכה שבה כסף חי בבשר ערותו וסביב לו והוסר ממנו כח גברא וכו' וטוב לקשוי האבר וכן עשה וחזר כחו כבראשונה שם א.  — י) °כחו של העשב וכדומה, תמציתו: ילקט כל עשב חם וריחם טוב ויכתשם לחים היטב ויבשלם בקלחת במים על האש היטב עד אשר יצא כל כח העשבים בתוך המים ואז יקח מעל האש שבתי דונולו, ספר המרקחות, סי' יז. — ובלשון המחקרית, בכלל °סגולה חמרית או רוחנית בגוף שגורמת פעולה מן הפעולות, Eigenschaft; propriété; property: ומטילין ממנו (ממה שיש בתוך הכרוב) בתוך היין ובתוך השכר כי יש בו כוח שמונע מן השכרות וזה כתוב בספרי הרפואות שיש בכרוב כוח שמונע מן השכרות רה"ג, תש' הגא', הרכבי שעט.  ושם הכחות האלה בעצם הדברים הנמצאים בטבע מושג בעיון הסמים והמסעדים הידועים לחכמי הרפואות או בטבע מסוגל לא ישיג אותו העיון וכו' שיש בכל אחד דבר מועיל או בטבע מושגי או בטבע מסוגל שו"ת רשב"א תיג.  כטבע כח אבן השואבת אשר תמשוך הברזל בלי דבר אבל בכח הנפלא ספ' שעשוע' לר' זבדא 32. — וקצת במשמ' למעלה מן הטבע: וביום הזה (יום השביעי) תתחדש בגופות דמות כח בתולדות ובנשמות כח ההכרה והשכל ראב"ע בראש' ב ג.  שהתרפים הם על צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים שם לא יט.  וכל הנמצאים תחת השמים כחם ותולדותם כפי המערכת העליונה עם השרשים למטה הוא, דבר' ה כו.  דע שכל העשבים שברא הקב"ה בעולמו ברא להם כחות ידועים למעלה המשפיעים להם וכשיורד הטל והגשם מן השמים באים מן הכחות העליונים ברכות לתחתונים ועל כן הטל יפה לעולם כי יורד עמו כח כל עשב ועשב מן הכחות העליונים הריקנטי, בראש'. —  ובפרט הסגולות הטבעיות שבצמחים ובע"ח לעכל המזון ושיתהוה מהן דם או לשד והפסלת ידחה לחוץ והצמח ובע"ח יגדל הלוך וגדול, וכדומה מהסגולות הגופניות והנפשיות: הקב"ה נתן באדם שלשה כחות ויש שקוראין כחות ויש שקוראין להן שלש נפשות האחת הוא הכח אשר בו הוא גדל ורבה כצמח השדה והשנית אשר הוא מתגלגל בו וממיר את מקומו וכל בעלי חיים משתתפים עמו בשני הכחות האלה ונקראת רוח חיים והשלישית שהוא מבין בין טוב לרע ובין האמת והשקר ר"א בר"ח הנשיא, הגיון הנפש ב.  ג' כחות בחיות האדם ואם תחפוץ קרא אותם בג' שמות נשמה ורוח ונפש והנה הנפש היא הכח הצומח שהיא בכבד וכל חי וצומח משתתף בכח הזה והרוח בלב וכו' והנשמה היא העליונה וכחה במוח ראב"ע, יסוד מורא ז.  התבונן אחי בכחות הארבעה שהמה בגוף ומעשיהם בו כח המושך הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומכא והכח המחזיק הוא המעכב המאכל בו עד שיעשה הטבע מעשהו והכח המבשל הוא המבשל אותו מוציא הזך שבו ומפרידו מן הפסולת הבלתי נאות ומשלח אותו אל הגוף והכח הדוחה הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שיקח הכח המבשל צרכו מן המזון חו"ה, שער הבחינה ה.  והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושרש העצבים שם.  ותקן בתוכו (בתוך היכל האדם) עוד ארבעה אוצרות לארבעה פקידים ר"ל הכח המושך והכח המחזיק והכח המעכל והכח הדוחה שם, עבוד' ה' ט.  תחלת הכחות הכח הזן וכו' ולזן הארבעה כחות המפורסמים העובדים אותו כוזרי ה יב.  למד על פליאות מה שברא בחיים מהכחות הדוחים והמחזיקים שם ג יא.  כי הבורא נתן בטיפת שכבת זרע כח מציירת אשר תעשה תכנית ואברים ותצייר אותם ר"י חריזי, מו"נ ב ז.  הגידו לי סוד ארבע הכחות אשר בגוף וכו' כי יש בכל אבר ואבר ארבע כחות אחת שואבת המזון ומושכת ובשניה מחזקת וחותכת, והשלישית משנה והופכת והרביעית דוחה ומשלכת הוא, אגר' לשון הזהב.  הכח הצומח המצוי באדם ובצמח וזה הכח יפרד לשבעה כחות והם המושך והמחזיק והמעכל והדוחה והזן והמצייר והמגדל ובאלו הכחות האדם משתתף עם הצמחים ושאר בעלי חיים ויש בו כחות הוא נבדל מהם מהצמח והם המרגיש והמדמה והמתעורר והכח המרגיש הוא המשיג המורגשים בהשגות החמשה חושים הידועים והכח המדמה הוא אשר בו ישארו רשומי המורגשות אחר אשר הם נעלמים מההרגש וירכיב קצתם לקצתם והמתעורר הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם ויבקש דבר או יברח ממנו או יאהבנו או ישנאנו ושאר מקרי הנפש המעל' לרש"ט פלקיירא ב.  והנפש הזאת (הנפש הצומחת) יש לה שלשה כחות כח המגדל וכח הזן וכח המוליד לדומה כח המגדל הוא כח שיגדל הצמח עד שיגיע לגבול הקצוב לו ועד הזמן ההוא לא יפרד ממנו ובהגיעו לתכלית גבולו יפרד ממנו כח הזן בכלל ארבעה כחות והם המושך והמחזיק והמעכל והדוחה למותרות וכו' כח המוליד לדומה הוא כח אשר בטפת הזרע להוליד גוף דומה לו שער השמים ג א.  והחכם אבן רשד כתב ואמר כי הכח הזה (כח הזכרון) הוא הנקרא כח המחשב ובו מחשב האדם בדברים שאינם ידועים עד אשר ידעם וכתב החכם בספר החוש והמוחש כי הם שלשה כחות ואלו הם כח השמירה והוא שישמר האדם מה שישמע או מה שיראה והוא מה שקוראים הלועזים אשינטר"י וכח הזכרני והוא שיזכר מה ששמר וכח שישוב האדם לזכור מה ששכח ממה שכבר שמר אותו שם ט.  וכח הזן מצטרך לארבעה כחות להשלים צורתה והם כח המושך למשוך הדבר הראוי לו ואשר יאות לטבעו ויצטרך לכח המחזיק להחזיק הדבר הנמשך עד שישלים בו הכח המעכל פעולתו ויצטרך לכח מדחה לדחות הדבר שהוא חילוף הטבע וכו' ויצטרך לכח משנה והוא המדמה הזן אל הנזון ריב"צ, עולם הקטן א ה.  ויתחלקו הכחות הנפשיות אל שלשה חלקים וכו' הכח המחשבי והוא כח שופט דן על דבר שראוי שיבוקש ועל דבר שראוי להתרחק ממנו וכו' והכח היצרי כשהשתמש בו  המחשבי יקרא יצרי וכשהשתמש בו המדבר יקרא מחשבי כוזרי ה יב.  ינהיג הכח החפצי כל האברים המשמשים אותו בזריזות וחריצות ושמחה שם ג ה.  אלו היה (החסיד) מושל במדינה היה נוהג בה בצדק כאשר נהג בגופו ונפשו וחסם הכחות התאויים ומנע אותם מן הרבוי אחר אשר נתן להם חלקם שם.  אין הכח הדמיוני מבחין ומצרף זה כיון שהוא אינו משיג אמתת הדברים אלא מקריהם רי"א, מפע' ה' ד ב. — ואמר המליץ: כל אשר תאמר חברת פחותי כחותיו ינתן לה ובכל אשר יאוו הם יקחו חלקם בחי"ע א ה.  — ובמשמ' התעוררות רוחנית: ולא יהיה ליצר דרך להגיע אליך להשיאך והיה בתכונת סגולת האלהים ויתחדש לך כח עליוני נכרי לא ידעתו בכל אשר הרגלת בו מכחותיך חו"ה, חשב' הנפ' ד. — °והכֹּחַ הפועל בעולם, הַטֶּבַע ופעולותיה: אמר הכוזרי (הטבע) הוא כח מהכחות על מה ששמענו בחכמות ואין אנו יודעים מה הוא כוזרי א עב.  כאשר יעשו הטבעיים בכחות המופלאים אשר הם רואים שאם יסופר להם עליהם מבלי ראותם מכחישים אותם שם ה.  שהבורא יתברך ינהיגם בתכונה מהתכונות קרא אתה התכונה ההיא אם תחפוץ טבע או נפש או כח שם ה י.  ויתבקש הזרע ההוא כמו המעשה ההוא לחכמה הנפלאה התקועה בו הנקראת אצלם טבע והוא כח משתדל בשמירת המין שם.  וכמו שיש לשלשת הכחות הללו אשר בגוף הבע"ח כח אחד מאחד נקרא הכח המנהיג הגוף והוא מקשר כל חלקי הגוף וכחותיו קצתם בקצת נקרא אצל הרופאים הטבע כן יש בעולם בכללו כח אחד קושר כל חלקי המציאות וכחותיו קצתם בקצת ומנהיג אותם העקרים ב לא.  החומר הנזכר ר"ל ההיולי לא סר מהיותו לבוש בכח ד' יסודות ולא היה זמן מהזמנים שהיו כחי היסודות בלתי נמצאים בה וכן לא היה זמן מהזמנים שיעדרו כחי היסודות תולד' אדם, יוסף ישראל פורלין, כ"י בריט' מוז'.  —  °כֹּחַ המשֵׁךְ, עי' משך.  — יא) °כֹּחַ, במשמ' הנגוד לפֹעַל, דבר שהוא בְּכֹחַ ואינו בפֹעַל, שהוא רק באפשרות, בסגולה, אבל אינו עדין במציאות: אם תהיה העלה בכח העלול בכח ואם תהיה בפעל העלול בפעל כוזרי ד יג.  והנפש שלמות לגשם טבעי כליי בעל חיות בכח רוצה לומר מוצא הפעולות החיוניות בכח ומוכן להם שם ה יב.  אמרנו בילד אשר נולד זה כותב ענינו שהוא כותב בכח רחוק ואמרנו בנער קודם שיתחיל בלמוד שהוא כותב בכח הנה הכח הזה יותר קרוב משלפניו ואמרנו במי שיתעסק בכתיבה בעת שהוא ישן שהוא כותב בכח הנה זה ג"כ יותר קרוב מן הראשונים מלות הגיון יא.  כי האדם קודם שישכיל דבר הוא משכיל בכח וכשישכיל דבר אחד כאלו תאמר כשהשכיל צורת זה האילן הרמוז אליו והפשיט צורתו מחומר שלו וציור הצורה מופשטת שזה הוא פעל השכל אז הוא משכיל בפעל מו"נ א סח.  כל מה שהוא בכח ויש בעצמו אפשרות אחת יתכן בעת אחת שלא ימצא בפעל שם ב, הקד' כג.  וכמו שהשמש תתן לראות העין האור ויהיה הראות באור אשר הגיע לו מהשמש רואה בפועל אחר שהיה רואה בכח ובזה האור יראה השמש עצמה אשר היא הסבה שתראה העין בפועל ובאור יהיו הגוונים אשר היו נראים בכח נראים בפועל ויהיה הראות אשר היה בכח ראות בפועל כמו כן השכל הפועל המעל' לרש"ט פלקיירא א .  אלא שקודם ההקש היה הדבר ידוע בכח בהקדמות ועל ידי ההקש שב ידוע בפועל העקרים א טז.  וכבר הסכימו העם לקרא שכל האדם קודם הגיעו הראשונות אליו שכל בכח ולקרא אותו אחר הגיע לו הראשונות שכל בפועל  אמונה רמה א ז.  ומבואר כי רבים מן הנמצאים יהיו נמצאים בכח ובלתי נמצאים בפועל כצמחים בזרע והעופות בבצים שם ב א.  אנחנו רואים הנפש האנושית תהיה תחלה משכלת בכח אחר תהיה משכלת בפועל וההליכה מן הכח אל הפועל היא תנועה שם ד א.  כי להיות מתנועע היות הדבר קבלן כבח ולנענע הוא היות הדבר בפועל וכו' ותמצא לפי זה תנועה אחת בעצמה בכח ובפועל יחדו בדבר אחד בעת אחד ויתחבר בו הכח והפועל יחד בזמן אחד תגמ' הנפש ב..  והשכל הנמצא בו בפעל חזר להיות בכח שעה"ש לאבן לטיף כד.  שמה שמציאותו בכח אי אפשר שימצא בפעל אם לא כשתצטרף אליו הצורה כי סבבה פעל מציאותו ואם היה החמר נצא ערום מבלי צורה לא היה הוא חומר בכח אבל נמצא מה בפעל והוא א"כ בעל צורה ר"י אברבנאל, מפע' ה' ב ד.  והתבאר שם (בראשון מההלצה של אריסטוטוליס) שהרצון בכח הוא המלאכה אשר תפעל בשני המקבילים נופ' צופים א.  הסבה הפועלת לקרירות תתחלק לשני חלקים האחד מקרר בכח כמו האפיון והשני מקרר בפועל כמו שלג נתן פלקירא, צרי הגוף ב ח כ"י בריט' מוז'.  הסבות הפועלות הרטיבות הן חמש המלחלח בפועל כמו הרחיצה במרחץ וכו' והמלחלח בכח כמו שתיית החלב ואכילת הדג  הרטוב שם. — °יצא מִכֹּחַ אל הפֹעַל, הוציאו מכח אל הפעל, מה שהיה קודם רק בכח, באפשרות, נהיה אח"כ בפעל, במציאות: כי בכח השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים עד לאין תכלית זה בכח אבל שיוציאהו אל גבול הפועל לא כוזרי ה א.  כי כל מה שיצא מן הכח אל הפעל מוציאו זולתו והוא חוץ ממנו בהכרח וכו' ואם יהיה מוציאו בו ויהיה לו מונע והוסר אין ספק שמסיר המונע הוא אשר יוציא הכח ההוא אל הפעל מו"נ ב, הקד' יח.  השכל הפועל שהוא אחרון שבשכלים הנפרדים והוא המוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל והוא התחלת שכלו המתפעל כמו שניצוץ השמש או שאר הדברים המאירים מוציאים חוש העין מן הכח אל הפועל ר"י א"ת, רוח חן ג.  כי החמר הוא גוף מת אך לא מת לגמרי כי הוא בעל כל הצורות החמריות בכח והגלגלים מושכים ממנו מעט מעט בדבר השם ומוציאין אותו מן הכח אל הפועל כמו שיוציא היוצר מן החמר כל כלי וכלי לפועל מלמ' התלמיד', בראש'.  כי כל שנוי הוא יציאה מהכח אל הפעל וכו' אבל לא יחויב מפני זה שתהיה כל יציאה מהכח אל הפעל שנוי וזה שהשנוי הוא היציאה מהכח אל הפעל אשר במתפעל להתפעל לא היציאה מהכח אל הפעל אשר בפועל לעשות פעולתו רלב"ג, מלחמ' ה' ו א כד.  הסייף הוא בחתיכת הברזל בכח ועם כל זה צריך שיהיה לה אפשרות שתוכל לצאת בה אל הפועל והוא כמו היכולת על ההתכה והרקוע והמריטה והחידוד עד שיהיה סייף בפועל תגמ' הנפש ו..  באמצעות החושים וההשתדלות בעיון ישיג השלמות ויצא מן הכח אל הפועל ולזה אמר שיותר שלימות לו היותר נברא מהיותו בלתי נברא כי בהיותו בלתי נברא לא יצא מן הכח אל הפועל ר"א ביבאגו, דרך אמונה ב א.

אביר. — אגרוף, *בעלי אגרוף. — אדיר. — אוֹן. — אמיץ. — אמץ. — אפס, אפיסת הכחות. — ברזל, חזק כברזל. — גבור, גבורה, גבר. — גרם, חמור גָּרֶם. — זרוע, *בעלי זרוֹע, זרוע נטויה. — חזק. — חיל. — חלץ, °חלוץ כח. — חלש. — יסד, מיֻסד. — כון, כונן. — §מעצמה. — עז. — עזוּז. עצם, עצום, עצמה. — קשׁה — רפה. — שמשון הגבור. — תקיף, תקף. — *תשׁשׁ. ׁ