ד. כָּתַר
— קל לא נהוג.
— הִפע', הִכְתִּיר, עתי' יַכְתִּיר, יַכְתִּרוּ, — הכתיר בדבר, התפאר בו: הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יַכְתִּרוּ1 צדיקים כי תגמל עלי (תהל' קמב ח).
1 גם יכתירו זה פרשו הקדמונ' במשמ' א. כתר. קצתם במשמ' כֶּתֶר, ת"י: אמטולתי יעבדון לך כליל דשבח צדיקיא, ע"כ, וכן רש"י: בשבילי יכתירוך צדיקים ויודו לשמך. ע"כ. אבל זה דחוק מאד. וקצת החדשים פרשו במשמ' הקף, וגם פרוש זה אינו נותן להכתוב משמ' טבעית. והנה הפרוש היותר נכון לפי כונת הענין הוא של רד"ק שאמר כי הכונה היא שהצדיקים יתפארו בו, וכן מצו"ד, אלא שהם פרשו עצם הפעל יכתירו במשמ' כֶתֶר, וזה דחוק, ולכן צריך להניח כי היה פעל מיוחד הכתיר במשמ' התפאר, ואעפ"י שאין לו חבר בשאר הלשונות האחיות.