פ"י, עתי' תִּכְתּוֹשׁ, — כָּתַשׁ חטים וכדו' במכתש, הכם בדבר כבד למען יתפוררו ויהיו לפרורים קטנים, stossen; piler, broyer; to pound : אם תִּכְתּוֹשׁ את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו (משלי כז כב). — ובתו"מ: זיתים משיכניסו רביעית לסאה פוצע ואוכל בשדה הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה הכניסו שליש כותש בשדה וכונס לתוך ביתו (שבי' ד ט).  היו לו חבילי תלתן של טבל כותש ומחשב כמה זרע יש בהם ומפריש את הזרע ואינו צריך להפריש את העץ אם הפריש לא יאמר אכתוש ואטול את העץ ואתן את הזרע אלא נותן העץ עם הזרע (תרומ' י ו).  הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל (מנח' ח ד).  שחור שיש בו אפר כותשין אותו ושאין בו מניחין אותו (פרה ג יא).  (כסה את הדם) בזבל דק בחול דק בסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשה (ספרא אחרי ח יא).  זיתים של שביעית וכו' כותש ומקפה בעריבה (תוספתא שבי' ו כז).  אין כותשין את המלח במדוך של עץ ( שם שבת יד יו).  לא היה טוחנן (את הזיתים) בריחים אלא כותשן במכתשת (שם מנח' ט ו).  הגע עצמך שהיתה שעורה של אורז נחת רוח הוא לאדם להיות כותש כל שהוא (ירוש' תרומ' א מ ד).  (תרם) זיתין על הזיתין והוא עתיד לכותשן ענבים על ענבים והוא עתיד לדורכן תרומה ויחזיר ויתרום (שם).  מביא מלילות שלא הביאו שליש וכותשן ועושה אותן כחלות חריע ונותן בקדירה ( שם פסח' ג כט ד).  במביא גרגרין וכותשן שם (שם חגי' ג ).  אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה (בבלי ביצ' יד.).  לבנה ומגופה שכתשן (חול' פח:).  הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחה (מד"ר בראש' לב).  מביאן פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה (שם במד' יט). — ובסהמ"א: אמר רב פפא משעט גכותשין שעורים בעילי (הלכ' פסוק', קדוש').  ויכתוש המרקחת בכל כוחו  בתוך העלי (שבתי דונולו, ספ' המרקחות ב).  ואם הפריש תרומת מעשר שבלים כמו שנתנו לו ה"ז כותש ונותן לכהן את הזרע ואת התבן ומפני מה קנסוהו לכתוש מפני שלקח המעשר שבלים והפקיע ממנו תרומה גדולה (רמב"ם, תרומ' ג יד).  ולא יעשה זיתים בבית הבד אבל כותש הוא ומכניס לתוך בד קטן ביותר ( הוא, שמיט' ד כג).  הכותש את הריפות וכיוצא בהן בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו (הוא, שכנ' יא ג). — *כָּתַשׁ על הלב, הכה באגרופו לסימן חרטה וצער: אלה הצדיקים שנותנין מיתתן כנגד לבן ולמה כותשין על הלב (לומר שהכל שם) (מד"ר קהנ', טוב ללכת).  — *אשה כְּתוּשָׁה לפני איש, שנבעלה לו: תירגם עקילס הגר לפני ר"ע והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש (ירוש' קדוש' א נט).  — °כָּתוּשׁ, שבור, פצוע, אברים כתושים: והוא (צוף הדבש) עוד מרפא לאברים הכתושים בשיושם (הצוף) עליהם (רלב"ג משלי טז). — ובהשאלה, במשמ' נחרב, ואמר הפיטן: שלומים רחק והצר דחק ועצמם שחק ושמהּ כתושה, משרה לוקחה וערבה כל שמחה ותהי כשפחה כבושה ( ר"י הלוי, איכה כלילת יפי). — *שער כֹּתֵשׁ של גפן וכדומ', ענפים דקים נסרחים על הגדר: הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש1 אינו מפסיק אלא נותן פאה לכל (פאה ב ג).  שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבע זורעין בתוכה ואם היה שער כותש אסור (כלא' ה ג).

— נִפע', * נִכְתַּשׁ, — שכתשו אותו: אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים ולא יין על האבנים הנדרכות (תרומ' א ח).  העצם בין כך ובין כך היה נכתש וחולקים אותו לשלשה חלקים (פרה ג יא).  שהניחן (את הזיתים) ליכתש (תוספתא טהר' י י). — ומצוי בסהמ"א בענין כתישת הסמים: לידע הבשמים והזיעות הנכתשות במכתש ונכברות בכברה (שבתי דונולו, ספר המרקחות א).

— פִע', * כִּתֵּש, — א) כמו הקל, כָּתַשׁ: א"ר יוחנן (חול דק נקרא) כל שאין היוצר צריך לכתשו (חול' פח.). — ב) כִּתְּשׁוּ על דבר, התקוטטו והכה זא"ז: שני עניים שהיו מכתשין על העומר ובא עני אחד ונטלו מאחוריהן הרי זה זכה (תוספתא פאה ב ב).  שהיו ד' מלכיות מכתשות זו את זו זאת אומרת על שמי יקרא וזאת אומרת על שמי יקרא (ילקוט שמעוני, יהוש' טו).

— הִתפ', * הִתְכַּתֵּשׁ, — התכתשו על דבר, כמו כּתְּשׁוּ: שהיו ד' מלכיות מתכתשות זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי והלא דברים ק"ו פסולת א"י ד' מלכיות מתכתשות עליה ק"ו לשבחה של א"י (ספרי דבר' לז).  שנים שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו (ירוש' פאה ד יח:).