, ש"ז, מ"ר כְּתָרִים, —  א) כֶּתֶר המלך, תכשיט עגֹל של זהב וכדומה, שמלך נותן בראשו לאות מלכותו,  Krone; couronne; crown:  להביא את ושתי במקור נדפס "אסתר". המלכה לפני המלך בְּכֶתֶר מלכות (אסת' א יא).  ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים וכו' וישם כֶּתֶר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי (שם ב יז).  ואשר נתן כֶּתֶר מלכות בראשו (שם ו ח). —  ובתו"מ, גם במשמ' העקרית וגם בהשאלה במשמ' קשוט רוחני:  ר' שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן (אבות ד יג).  ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם (שם ו ד).  ג' הניחו כתרן בעה"ז וירשו חיי העוה"ב ואלו הן יונתן בן שאול ואלעזר בן עזריה  וזקני בתירה (ירוש' פסח' ו נג.).  ועומד (המלאך) אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו (חגי' יג:).  רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן (קדוש' סו.).  אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד (חול' ס:).  והיה פרעה מנשקו (את משה בילדותו) ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו וכו' והיו שם חרטומי מצרים ואמרו מתייראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו (מד"ר שמות א).  וראיתי כתות כתות של מלאכי השרת יושבין ואורגין בגדי ישועה ועושין כתרי חיים וקובעין בהם אבנים טובות ומרגליות וכו' וראיתי כתר אחד משונה מכל הכתרים וחמה ולבנה וי"ב מזלות קבועין בו אמרתי לו כתר זה המשובח למי אמר לי לדוד מלך ישראל (ברייתא מפרקי מרכבה). והנה דוד מלך ישראל בראש וכל מלכי בית דוד אחריו וכל אחד ואחד כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשובח מכל הכתרים (שם). —  ואמר הפיטן:  יזמו לרדוף ולהסיר כתר, טרח עבודה ונצול חתר (רשב"י, ז' פסח, תרגלת עמוסים). —  והמשורר אמר:  במלחמת מזמות מאוייו, וכתרי הוד ושכל טוב בזוזיו, יקנה כל בני חורים לעבדיו, בצוף לקחו וחסדו לא בזוזיו (ר"י בר תנחום הירוש' לר"ד נכד הרמב"ם).  אלהים נס כלל שׁרים חמודים בעולם זה בעוז ישא וירים, ויום יחיו באחריתם ישו את רצון חסדו עלי ראשם כתרים (ר"ה דרעי הקראי, לקו"ק צ). —  ב) בהשאלה, *קוים דקים על ראש קצת האותיות, תַּגִּים:  בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות (שבת פט. מנח' כט:). כתרים ותגים הכתובין בספר תאגי המסורין אלינו במלאכת שימוש ספר תורה (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת לג). — ג) °בלשון המקֻבלים, הספירה הראשונה:  ואלו הן (עשר הספירות) הראשון נקרא כתר שמתחלק לתר"ך נתיבות ותרבות אורה (ברייתא מסכ' אצילות).  ואחר כך האציל ממנו נקודה אחת אצילות אחת והיא הכתר הנקרא אין לרוב דקות נקודתו ואדיקותה במקורה (פלח הרמון ה א).  כי הכתר מרוב דקותו אין אנו יכולין לדרוש בו כלל ועיקר (עמה"מ, שער א"ק סתם ט).  ואפילו הכתר ראש לכל הנמצאים ממנו הוא חדשו והמציאו שכבר קדם אליו העדרו (ר"א אזקרי, חרדים ה).  והכתר הוא העיגול העליון המקיף כל העשר (ספירות) והשני חכמה והשלישי בינה וכו' (משנ' חסיד', בריא' א"ק ב).  כי בחינת ראשונה היינו כתר עליון הוה כמו מקור המקורת שאין שם השגה כלל והכל שם במציאות נעלמה מאד (רמח"ל, חוקר ומקבל יא).  ומבינה מתגלה לת"ת במקומה כנשמה שהוא בכל האיברים כן דעת הנעלם מגלה כוחו בכל הספירות ולזאת קוראים כתר הנעלם והוא סוד (שם).

*כלילה. —  נֵזֶר. —  עטר. —  עטרה. —  צפירה. —  *תג. —  כת"ר, —  ר"ת:  כבוד תפארת רום.