פ"ע, תִּלְאֶה, יִלְאוּ, וַתֵּלֶא, לָאִיתִי וכו' —  לָאָה האדם לעשות דבר, יגע ועיף, sich abmühen; se fatiguer; be wearied:  ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וַיִּלְאוּ למצא הפתח (בראש' יט יא).  הנסה דבר אליך תִּלְאֶה וכו' הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק וכו' כי עתה תבוא אליך וַתֵּלֶא תגע עדיך ותבהל (איוב ד ב-ד). —  ובסהמ"א:  כעור ימשש נגד השמש מוכים  בסנורי הפתיות לואים למצא פתחי תשובה המושמת נגד פניהם (בחי' עולם טז).  כי הנפש תלאה ותעבור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות (ח' פרקים לרמב"ם ה).  להיות שכל אדם לואה מהשיג הדברים על אמתתם (פתיח' העקרים).  שיש לו יכולת בלתי בעל תכלית כלומר שאינו לואה מלהשפיע (שם ב כד).  כשנאמר עליו יתברך שהוא יכול ראוי שיובן גם כן שיכולתו בלתי ב"ת שאם היה ב"ת כבר אפשר שידומה יכולת גדול יותר ממנו ויהיה א"כ לואה אחר שאין בו היכולת היותר גדול המדומה ההוא (שם כה). —  ואמר הפיטן:  לאה ציר ופחד ותר מעת לעת ספור אחד, וצור פץ לו ויחד, מערב עד ערב מנות אחד (ר"א קליר, פרש' החדש, חי וקים).  התענג להתנאות, קלוט יציאות, טוען משאות, נוח מללאות ( רשב"י, שבת בראש', אל נשא).  ויה אל מקנא באשר שנא כי שם יענה עליו אידו, לאו ילאו מתים כי יגעו ועיניו יראו עדי כידו (ר' שמואל, אהבה, שננו לשונם). —  ואמר המשורר:  את דבר חידתי שמעו נבונים נפלאו, אך דעו כי כל חכמי לב להגידה לאו (ראב"ע, חידות, סט).  ועל כנפי שיר נשאוך, ואולם בפה השיאוך, ולאו בעת שקראוך (רמב"ע, תחנ' לעי"ת, ממרום).

—  פָעו', °לָאוּי, לְאוּיָה, —   שאין לו כח יותר לסבֹל:  אומה עזובה שדודה וכו' כלואה כלויה מדודה לאויה להויה ביון רפודה (ר"י הדסי, שיר בסוף האשכל).

—  נִפע', נִלְאָה, נִלְאֵיתִי, נִלְאֵית, נִלְאוּ, נִלְאָה פלוני לעשות דבר, היה קשה עליו הדבר ולא יכול לעשותו:  והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר וְנִלְאוּ מצרים לשתות מים מן היאר (שמות ז יח).  והיה כי נראה כי נִלְאָה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל ( ישע' יו יב).  חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נִלְאֵיתִי נשא שם א יד).  ואת חמת יי' מלאתי נִלְאֵיתִי הכיל (ירמ' ו יא).  למדו לשונם דבר שקר העוה נִלְאוּ (שם ט ד).  ואט ידי עליך ואשחיתך נִלְאֵיתִי הנחם (שם יה ו).  ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי וְנִלְאֵיתִי כלכל ולא אוכל (שם כ ט).  עמדי נא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי נִלְאֵית ברב עצתיך (ישע' מז יב-יג).  טמן עצל ידו בצלחת נִלְאָה להשיבה אל פיו (משלי כו יה).

—  הִפע', הֶלְאָה, תַּלְאוּ, הַלְאוֹת, הֶלְאָנִי, הֶלְאֵתִיךּ, יַלְאוּךָ, —  הֶלְאָה את פלוני, עשה שיִלְאֶה:  שמעו נא בית דוד המעט מכם הַלְאוֹת אנשים כי תַלְאוּ גם את אלהי (בראש' יט יא).  עמי מה עשיתי לך ומה הֶלְאֵתִיךָ ענה בי (מיכ' ו ג).  כי את רגלים רצת וַיַּלְאוּךָ ואיך תתחרה את הסוסים (ירמ' יב ה).  אך עתה הֶלְאָנִי (איוב יו ז).