1 [התרגומים הקדומים (בשבעים μόχϑος, ועוד) הבינו מלה זו כלשון טרחה ומצוקה, בגזרם את השם מן לאה, כאלו כלשון עיפות ויגיעה. ואולם למעשה אין לָאָה אלא: לא יכל, היה חסר כח, כפעל שנגזר מן לֹא (כדגמת בָּלָה מן בַּל וכד'), ואין זה מתאים כלל לשמוש השם ב. תְּלָאָה, שאינו בא במקרא אלא בצרוף כל התלאה אשר מצאתנו, או כל התלאה אשר מצאתם בלבד. אין למצוא מלה זו גם במלא'  א יב-יג: ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן יי' מגאל הוא וניבו נבזה אכלו ואמרתם מַתְּלָאָה והפחתם אותו וכו' (עי' בהערת המחבר לערך מַתְּלָאָה), שרבים ראו שם כתיב חסר במק' מַה תְּלָאָה (כדגמת מַזֶה בידך (שמות ד ב)); פרוש כזה אינו מתאים שם, ואף אפשר שכִּנּוּ אנשי המסרת בכתיב מַתְּלָאָה בטוי חריף, כגון ואמרתם הנה מֵת, לָאָה, כאלו אמרתם אין זה אל חי וכל יכל, ובזה "והפחתם אותו". והשוה את דרשת חז"ל הידועה על מתהלך בגן (בראש' ג ח): מת הלך אותו שבגן (מד"ר בראש' יט). ואין תְּלָאָה שבאיכה ג ה (עי' א. תְּלָאָה) ענין לצרה וטרחה, אלא היא לשון עָקֵב. ואמנם קרוב הדבר, שאין גם ב. תְּלָאָה אלא שמוש מיֻחד של א. תְּלָאָה במשמעות עָקֵב, והשוה במיֻחד את שמוש המלה עקובה عقوبة בערב' כלשון עֹנש ופרענות, כגון בתרגומו של רסע"ג ל(במדבר לב כג) (חטאתכם אשר תמצא אתכם): גאלתכם עקובתה.]

2 [במד"ר במדבר י כתוב: ולבך ידבר תהפוכות, אתם מתהפכים עליהם בכל יום, כמ' דתימא יהפך ידו כל היום (איכה ג), ולבם של ישראל יוצא מדעת' מרוב התלאות (בדפוס ויניציא: התלאו') שעושים להם ע"כ, וקשה שיבוא שמוש זה של המלה, שלא בדרך המקרא, במקום בודד זה במדרש. ואין לשון תלאה מתאימה כאן, וכנראה אין ה שבמלה הא הידיעה, ומלה אחרת לפנינו, וצ"ע.]