°, ליאות, ש"נ, — סגולת אדם לֹאֶה, שאין לו כח ויכלת לעשות דבר: טורח הדרך וליאות משא (רש"י הוש' ד יב). צריכה הנפש ג"כ להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים עד שיסור ממנה הליאות (ח' פרקים להרמב"ם ה). — ואמר הפיטן: זעות בלי לאות מחיל כסא, חשות ברצוא ושוב מרעישות כסא (ר"א קליר, מוס' ר"ה, וחיות אשר). מלך אביון בלה ורד שחת, בשאול ובתחת, בלאות בלי נחת (שם, מלך עליון). — ובסגנון המחקרי: הוא גוף מורכב מהיסודות כשאר המורכבים מן ההפכים והרכבתם זאת היא סיבת ליאות עמידתם (מלמד התלמיד', בראש'). לא יפול עליו השינה והשכחה והליאות ודומיהן (העקרים א טו). שיגיע אל חכמת מדידת הארץ והשמים מבלי שישיגהו בזה לאות או חולשה (אמונה רמה א ז). כי בהיות כחו בלתי בעל תכלית ובלתי מתפעל ובכן לא יקרה לו לאות (ספורנו, אור עמים מה). — וברוחניות, °לֵאוּת השכל וכח המחשבה וכדומ': אמנם ענין הנטיה הנזכרת ברחב נגה וכוכב וכבר בארתי לך וכו' ובטלמיוס גילה הלאות בזה כמו שראית (מו"נ ב כד).