°, ליאוט, ש"ז, —  שה"פ מן לֵאֵט, ומשמש בסגנון הקראים במשמ' לִמּוּד והרגל אדם לאט לאט בהדרגה בענין מהענינים, המצוה מן המצות וכדומ':  אז  התחיל לצוות ליהושע לנהל את ישראל בליאוט בכל הלך (ר"י הדסי, אשכל הכפר שסד). כי אם יחקרו וידרשו בליאוט ובניהול בלי כעס על המחוייבים עד שיבינו חיובם וזכותם (שם שעג).  שאע"פ שהתשובה מחוייבת בכל עת קבע זמן על ידי ליאוטים לטהרם מכל פשע וזדון וחטאת לרשת חיי העולם הבא (ר"א הקראי, ג"ע, יום תרועה).  צריך להתנהג בכל ענין שמענה הנפש לבד שלא יהיה בו חלול היום כי אלו הם ליאוטי התשובה שבה יהיה כפור העונות (שם, ענין יוה"כ).  שיש לחוש אדות התשובה כי לא תהיה מקובלת אלא כשתעשה עם כלל תנאיה וליאוטיה וכו' כי בליאוטי התשובה בזה היום יש ענינים שהם תלויים בזמן שביהמ"ק קיים ויש אשר כולל אנשי הבית ואנשי הגלות ואלו הם הודוי והענוי (שם ד).  הואיל והצום הוא מדרכי ליאוטי התשובה אין ראוי להמנע מלצום וכו' כי כל מה שהוא מליאוטי התשובה אין ראוי להמנע וכו' אבל בהיות כלם צדיקים מה צורך להוסיף בליאוטי התשובה חוץ ממה שגזרה התורה (שם ה).  ואולם הרמת הקול (בעת התפלה) וכו' דמיון להשמיע רצונם אל השם ית' ואע"פ שהוא יודע רצון השואל בלי דבור ראה אחרי התקון שיהיה בהרמת קול וכל זה על צד הליאוט שתהיה מחשבתו ודבורו כאחד להשמיע אחד לאחר תוקף תהלתו (שם, תפלה).  שזאת הציצית צוה אותה נותן התורה היות על צד נהול וליאוט כאשר אמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי' ולא בארה התורה צד נהולה וליאוטה אע"פ כן מהקרבת דעתנו נעיר אופני נהולה וליאוטה (שם ו).  הכשיר אכול חי על ידי שחיטה להקל הכאב בהוציא נפש החי לתקנה מנשוא פנים לשמירת מין האדם והוא ליאוט למצווים והכשר השחיטה הוא הליאוט לא השחיטה עצמה שאם היתה השחיטה היא הליאוט היתה השחיטה בחיוב כי הליאוטים כלם חובות (שם, שחיט' יה).  והתורה לקצת מקומות בארה במצות התוריות באיזה צד הם לאוטים לנו למצות השכליות והמעט יהא הקש על הרב ואם תקצר דעתנו למקומות במצות התוריות ולא נשיג באיזה צד הם לאוטים לנו יש לנו להשען בחכמת המצוה וכו' בשמרנו המצות שהם לאוטים לנו כ"ש בבאר התורה איכות הלאוט במצוה מעויינת (שם, טמא' וטהרה).  אחרי שמצות התורה ליאוטים למצות הדעת אם לא היתה כוללת אותם התורה מנין היה נודע שמצות התורה ליאוטים למצות השכל (שם, ענין עריות).  כי מצות לא תעשה היא רעה מפני שהיא שיחות לדבר אחר לא שיש בעצמו רוע וא"כ גם החוב מן התורה הוא מפני היותו לאוט לדבר אחר (שם, מילה ז).  אמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו על צד הליאוט לשמירת מין האדם (שם, ענין נזיקים).